תושבי שכונה ניו יורקית יזמו הקמת טיילת ירוקה וצומחת, על שטחה של מסילת ברזל ישנה שהפסיקה לפעול, אצלם בשכונה. עיצוב: JAMES CORNER FIELD OPERATIONS ו- DILLER SCOFIDIO +RENFRO

ההיי-ליין של ניו יורק הוא קו מסילת רכבת מוגבהת שאינו בשימוש, אשר בזמנו חיבר בין בתי החרושת והמחסנים של ה-LOWER WEST SIDE למחסן שווק מרכזי  ברחוב 34. הוא נבנה בשנת 1930 ואורכו כ- 2.3 קילומטרים, הוא הפסיק לפעול בשנת- 1980. אחר כך בזמן שהעירייה חשבה מה לעשות עם זה, הקו הישן הפך למעין "נוף שלישי" ניסויי ויוצא דופן או לגן-בעל-כורחו והתמלא מגוון של צמחים, שיחים ועצים, עמידים דיים כדי לשרוד ללא השקיה. מונעים מהזכרונות ומהגדרה עצמית ירוקה, תושבי השכונה ניהלו בשנות ה-90 קמפיין נלהב להפוך את ה"היי-ליין"  לטיילת-הצומחת  PROMENADE PLANTEE)) שהוקמה בפאריס ב-1993. העובדה כי ההיי-ליין היווה מוקד משיכה ומיקומו במרכז שכונה שכבר הפכה ברובה לאיזור של המעמד הבינוני- ה- LOWER VILLAGE – הבטיחה כי פרוייקט השימור יקבל תמיכה של ראש העיר בלומברג ורשויות מקומיות אחרות. בעקבות תחרות רעיונות ראשונית ב2003, המימון הראשוני הגיע והיה סביבות  50 מיליון דולרים מעירייה, שעלו והגיעו לכדי 150 מיליון בעזרת מוסדות אחרים ותרומות פרטיות. תהליך הסלקציה השאיר בתחרות 4 קבוצות ( מלבד הזוכים המועמדים הסופיים היו ZAHA HADID, STEVEN HOLL,ו- TERRAGRAM). רק צריך להעיף מבט קצר באימג'ים שעדיין מוצגים באתר של ההיי ליין  כדי להבין שלא היה קשה לצוות השופטים לבחור את הפרוייקט של JAMES CORNER FIELDOPERATIONS  ושל DILLER&SCOFIDIO+RENFRO . בזמן שההצעות האחרות הגזימו ברהיטות אדריכלית (HOLL ו- HADID ) או ברטוריקה "צמחית" (TERRAGRAM ), ההצעה הזוכה  הוכיחה עצמה מייד כשילוב מושלם של יכולתו של CORNER להעמוד על האיכויות של גנים תלויים, ועל כישרונם של DILLER&SCOFIDIO ושל RENFRO  לתפוס את התמצית של האדריכלות הזו. לכן, אפילו בזמנים של משבר כלכלי וצורני, היתה זו דרך מוצלחת לאפשר לקהילה להגדיר את עצמה בתחום ובחלל שלה.  ניתן לדמיין כי היו דיונים לוהטים בין האדריכלים למתכנני הנוף. אך אם היה מתח כלשהו, התוצאה הסופית המוצלחת מראה אכן היה צורך לעבודה  המשותפת, ולא להפריד בין שתי הספירות. זה מיוצג באופן ברור בדרך שבהן המשטח המרוצף, הצמחיה והארכיאולוגיה התעשייתית משתלבים וחופפים לאורך הקטע הראשון של 800 מ' שהושלם , ומתחיל מרחוב 20 ועד רחוב GANSEVOORT ונפתח לציבור ביוני שעבר.
המסר-או מסרים מן ההיי-ליין  לאירופה נשמע בבירור. ראשית: היכולת להפוך קטע עזוב של מסילה לחלל ציבורי אמיתי, אשר בה הקהילה מזהה את עצמה. בזמן שלקח לאיטליה לדון  דיון עקר על הגשרים העיליים של גנואה ורומא, המבצע הניו יורקי הציע איחוי של שאיפות האדריכלים ושאיפות התושבים. אחרי כן הגיעה היכולת לשלב יחד פרוייקט בעל אימפקט תיאורתי חזק להצעה מוצקה ובת-ביצוע, שהיתה קלה לעיכול. לאיכויות אלה ניתן להוסיף את היכולת המופלאה של ההיי-ליין להוות הד לשכניו האדריכליים אשר דרכם או מעליהם הוא עובר או מקיף .
ולבסוף: היכולת לאסוף מבין החורבות  נושאים רבים שהינם קריטיים לתרבות האדריכלית של תחילת המאה ה- 21.  בין אלה ה"ההבדל" המיוצג במרחק בן 10 המ' המפרידים בין ההיי-ליין לקומת הקרקע של מנהטן - בין העיר הקיימת וחלל עכשווי, ועד הצורך "לבלוע" הריסות מודרניות מבלי למחוק אותן. כמו כן הרצון למחזר, פלוס הכוח של אדריכלות ונוף שאינם חדירים לשאלת השפה ההבעתית, שעוצבה על ידי מערכת יחסים מורכבת עם סביבתו.