"וילה אורבאנית" - צירוף המילים הללו נולד מתוך מיקומו של הבית בשכונת וילות צפופה באזור תל אביב. בית המשתמש במושגים אורבאניים כגון "סמטה", ו"רחוב" המהווים חלק מהבית מחד, וחלק מהנוף הפתוח מאידך, הנמצאים בין יחידות הדיור העצמאיות המרחפות בחלל במפלסים שונים, ויוצרות סביבת מגורים תלת מימדית. בית זה מייצר מפגשים מסוגים שונים, החל ממפגשים בין פרטי וציבורי (פונקציונאלי), ממשיך במפגשים בין בני הבית בהזדמנויות שונות ובחללים שונים, ומסתיים בחיבור בין מאסות, מישורים וחומרים. לעתים יהיה המפגש בחיבור, ולעתים יהיה בניתוק – נוגע לא נוגע ומייצר מישורים ונפחים מרחפים ונקיים, היוצאים מתוך הבית, פורצים החוצה, ויוצרים חלל אינסופי. המפגשים עשויים בזהירות ובדיוק רב תוך הדגשת עצמאותו של הפרט (אדם, קיר, מאסה וחומר) מחד והשתלבותו בכלל הבית. הבית מחולק פונקציונאלית ליחידות דיור עצמאיות המנותקות זו מזו, שומרות על פרטיות מקסימאלית, אך בה בעת מייצרות קשר עין ביניהן. ניתוק זה נוצר על ידי "הזזת" יחידת ההורים מיתר הבית. זו בעצם פעולה של פירוק המאסה והרכבתה מחדש. יחידת ההורים היא תיבה לבנה הצפה באוויר בין שני קירות בטון חשוף, חלקה בתוך המבנה וחלקה מחוצה לו. תחילתה של תיבת יחידת ההורים בתוך חלל המגורים המרכזי והיא פורצת מעבר לקיר הזכוכית  שתוחם את הבית לעבר הגינה ומאתגרת את חוקי הגרוויטציה כאשר היא תלויה באוויר ומקרה את פינת הישיבה החיצונית. ניתוקה מהגג המעוגל ממחישה את עמידתה העצמאית בחלל, ושימוש באור (טבעי ומלאכותי) מדגיש ניתוק זה ומחזק את תחושת הריחוף של התיבה. התיבה מוזחת בזווית של 5 מעלות ומייצרת הזדמנויות לפרספקטיבות ומבטים שונים. הרחוב, הסמטא, הגשר והמדרגות מהווים חלק מהחלל הציבורי המחבר בין יחידות הדיור . כמו גם יתר הפונקציות הציבוריות (סלון, פינת אוכל, מטבח וכו') הנמצאות מתחת ליחידות אלו ופתוחות לחלוטין אל החצר בתחושה של חלל אינסופי.
בשלב מאוחר יותר של תכנון הבית, נרכש על ידי המשפחה גם המגרש הסמוך ובו הונחה יחידה נוספת – POOL HOUSE. יחידה המתוכננת כלופט אשר נבנתה סביב עץ קיים – סיטואציה שאפשרה ליצור פאטיו מקסים בתוכו. הלופט בנוי כתיבת ברזל וזכוכית המוצמדת אל קירות בטון חשוף המהווים המשך של הבית הראשי. קופסת הברזל והזכוכית המרחפת מעל הבריכה מונחת בגריד הדומה לגריד התיבה הלבנה (יחידת ההורים) בבית הראשי. פרויקט זה מזמן מפגשים מרתקים בין חומרים (בטון חשוף, טיח לבן) שמודגשים על ידי ניתוקים ויזואליים שנוצרים על ידי שימוש בחומרים "מחברים" (עץ, ברזל, זכוכית). ההקפדה על ניתוקים (פיזיים או ויזואליים) בכל מפגש בין חומרים שונים אשר ממילא מייצגים מאסות שונות, תורמת לניקיון ויזואלי והפרדה ברורה  וחד משמעית ביניהם. משחקי התפקידים בין ה"פנים" וה"חוץ" בפרויקט זה מתערבבים ומתחלפים לעתים, מה שיוצר תחושה של טשטוש גבולות מוחלט והכנסה של המרחב האינסופי לתוך הבית. דוגמא מייצגת לכך הינה חדר העבודה. חדר זה בנוי במפלס הנמוך ב- 70 ס"מ ממפלס הכניסה. בסיטואציה זו נוצק שולחן העבודה כפלטת בטון המהווה המשך ישיר למדרך בטון המצוי בחוץ באותו גובה, ורק קיר זכוכית מפריד ביניהם. היושב בחדר העבודה ליד השולחן  חש שהינו בלב הגן הזני המצוי מחוץ למבנה, ולא בתוך הבית.
בפרויקט זה נוצרת הרמוניה בלתי צפויה בין אלמנטים הנחשבים לקרים ומנוכרים לבין חומרים חמים ומזמינים: בין בטון חשוף וחללים גבוהים תוך שימוש בקווים נקיים מאד מחד, לבין ריהוט בגוונים וגזרות חמים ומזמינים מאידך. שימוש באשליות ויזואליות יוצר עניין רב וצורך להעמיק ולהסתכל שוב על מנת שהעין תבין מה היא רואה. ההזחה של תיבת יחידת ההורים המרחפת בתוך החלל הפנימי בשילוב עם פריצתה מעבר לקיר הזכוכית יוצרים בעין המסתכל פרספקטיבה מואצת כאשר ממש לא ברור היכן מסתיים המבנה באמת.