האופנה הפנטסטית איננה תופעה חדשה. לאורך תולדות האופנה היינו עדים לתלבושות פנטסטיות, שמטרתן הייתה להבליט את עושרו של הלובש ואת מעמדו החברתי. אותם בגדי הפאר והמותרות שלבשו הנשים עד תחילת המאה העשרים, עברו מן העולם לאחר מלחמת העולם הראשונה ופינו את מקומם לבגדים מעשיים ושימושיים המאפשרים חופש פעולה ללובשת וניתנים לרכישה במחיר הוגן. אכן, בגדים אלה היו אחד ההישגים הראשונים שהשיגו הנשים במאבקן לשוויון זכויות. עם זאת, החל משנות השלושים ואילך (להוציא את תקופת מלחמת העולם השנייה ושנות השיקום שלאחריה) אנו עדים לחזרתה של האופנה הפנטסטית אל מסלולי התצוגות. מדוע חזרה הפנטסיה אל האופנה? איזה תפקיד ממלאת הפנטסיה באופנה המודרנית?
מטרתה העיקרית של האופנה הפנטסטית בת זמננו היא יצירת באז תקשורתי והרחבת גבולות האפשרי והמוכר. כיוון שהאופנה היא חלק ממערך תקשורת גלובאלי, היא חייבת להתאים עצמה למציאות הפוסט מודרניסטית של זמננו, שבה מושגי היופי אינם מוחלטים והם פתוחים למשא ומתן. פנטסיה היא באופן טבעי כר הפעולה הבלתי מוגבל של האופנה המאפשר ליוצריה להביע כל רעיון אפשרי. מעצבי-אופנה רבים משלבים פנטסיה מסוגים שונים ביצירותיהם.

ויויאן ווסטווד בקולקציה "גולד לייבל" לחורף 2010-2011: העירבוב בין סמלי מלוכה ובגדי קבצנים מנסח מחאה פוליטית חריפה: המל אינו ערום, הוא קבצן

המעצבת הראשונה שהתייחסה אל האופנה כאל יצירת פנטסיה דמיונית, הייתה המעצבת אלזה סקיאפרלי ( (Elsa Schiaparelli(1929- 1939 ). סקיאפרלי שיתפה פעולה עם האמן סלוואדור דאלי והושפעה מהסגנון הסוריאליסטי שלו. בין עבודותיה הפנטסטיות ניתן למנות את כובעי הנעל, את העיצובים בטכניקת trompe l'oeil (טכניקה ה"מרמה" את העין וגורמת לה לראות אובייקט דו-מימדי כתלת-מימדי), את עיצובי הכפתורים המוזרים בצורות של חרקים, גרמי שמיים, פירות, ירקות, ליצנים ועוד.
את המעצב ג'ון פול גוטייה   ( Jean Paul Gaultier)ניתן לשייך לתחומי פנטסיה שונים מכיוון שיצירותיו נוגעות הן במדע בדיוני, הן בפילוסופיה אישית והן בדרמה. כאן נתייחס לצד הסוריאליסטי של יצירתו, זה המתגלה לנו בקולקציית החרקים משנת 2008. בקולקציה זו לוקח גוטייה נושא דוחה כמו חרקים ומפיק ממנו יצירות אופנה ענוגות ופנטסטיות. החיבור הבלתי מתקבל על הדעת שבין ציקדות דוחות לבגד מושך, הופך אצל רב-אמן כמו גוטייה למקור השראה ליצירות אופנה מיוחדות במינן. בפראפראזה על יצירתו של  מגריט "מה שאתם רואים זה לא מקטרת"-  היה גוטייה עונה: " מה שאתם רואים- זה לא ציקדה- זה אופנה!"...

מעצב האופנה הראשון שהתייחס לאופנה כאל פנטסיה פוטוריסטית הוא פאקו ראבאן Paco Rabanne) ).  הוא היה מהראשונים בין מעצבי האופנה בשנות ה- 60 של המאה הקודמת, שיצירתם שאבה השראה מן הטיסה לירח ומכיבוש החלל. הוא יצר בגדים מזכוכית, מתכת ופלסטיק ובמקום לתפור אותם השתמש בריתוך, הלחמה ויציקה. הפנטסיה שלו התבטאה באופנה מודרנית וחדשנית שהקדימה בהרבה את זמנה.
מעצב אופנה נוסף המזוהה ביותר עם הפנטסיה הפוטוריסטית, הוא טיירי מוגלר (  (Thierry Nugler.
מוגלר הוא אחד המעצבים שאף העלה את הפנטסיה לרמה שלא הייתה מוכרת קודם. בשנת 1984 הוא ביים והפיק מגה תצוגת אופנה שאליה הוזמנו 6000 איש ושבסופה נראתה דוגמנית צונחת מן השמיים אל מסלול התצוגה... תצוגת אופנה זו שנקראה "הפנטסיה של מוגלר", נחשבת עד היום לאחד משיאי האופנה הפנטסטית שהוצגו אי פעם על המסלול.
וולטר ואן בירנדונק (Walter Van Beirendonck)  הוא מעצב-אופנה  בלגי המותח את גבולות האופנה עד הקצה. הוא מעצב בגדים זהים לגברים ולנשים, בגדים שכולם נוגעים במידה רבה בעולם הפנטזיה והאגדות. בספרו המעוצב MULTILATE הוא מציע התאמה של בגד נתון לגבר או לאישה. הגברים אצלו לובשים שמלות מיני אדומות והדוגמניות השריריות שלו מנפצות קירות. לאוספיו הוא קורא בשמות אפוקליפטיים כמו: "היתקלות בתרבות קוסמית" או "עולם אחר". יצירות האופנה שלו מקרבים אותנו אל עולם דומה לזה שאותו ראינו בסרטי מלחמת הכוכבים.

מעצב האופנה המזוהה ביותר עם פנטסיה דרמתית הוא ללא ספק ג'ון גאליאנו (John Galliano). היצירות של גאליאנו עומדות על הגבול שבין תיאטרון לאופנה. הדמויות שלו תמיד גדולות מן החיים ונושא ההשראה העיקרי שלו הוא תולדות הלבוש. יצירות אופנה פנטסטיות מן המאות ה- 18 וה- 19 הופכות אצלו לאופנה מרהיבה ועוצרת נשימה המלווה באביזרים יצירתיים המעצימים את המראה האופנתי ויוצרים דרמה פנטסטית.
גם מקורות ההשראה של ויויאן ווסטווד (Vivienne Westwood) לקוחים מתולדות הלבוש והדמויות שלה גם הן גדולות מהחיים. אולם בעוד שהדרמה של גאליאנו מבוססת על סיפורים רומנטיים ואגדות אורבאניות - הדרמה של ווסטווד כוללת בתוכה הרבה פרובוקציה הנארזת בעטיפה מושכת של אופנה פנטסטית. ווסטווד זכתה לכינוי "עליסה בארץ הפלאות של עולם האופנה" והיא נחשבת למעצבת דרמטית, בלתי שגרתית ופרובוקטיבית.
כריסטיאן לקרואה (Christian Lacroix) נימנה על יוצרי הפנטסיה הבולטים באופנה. השמלות שהוא מעצב הן עתירות בד ועשירות בפרטים. הסגנון שלו מערבב סגנונות מארצות שונות יחד עם צירופי בדים בלתי שגרתיים. הוא מתבסס על רקמות שונות וקולאז'ים בעבודת יד בתפירה מוקפדת, והיכולת שלו ליצור הרמוניה בין מרכיבים דיסונאנסיים היא סימן ההיכר הבולט שלו. 
מעצב האופנה המוכשר אלכסנדר מק-קווין  ((Alexander Mcqueen ראוי להיכנס לכל אחת מקטגוריות האופנה הפנטסטית שמנינו. יצירותיו המונומנטאליות הן גם דרמטיות, גם מאותגרות טכנולוגיה, גם בדיוניות, גם סוריאליסטיות וגם פילוסופיות. מבין יצירות האופנה הפנטסטיות של מק-קווין ראויה לציון מיוחד הקולקציה האחרונה שלו (חורף 2010 ) שבה נראו יצירות אופנה קסומות בהשראת חרקים, בהדפסים קליידוסקופיים מהממים ביופיים. בתצוגות המתוקשרות והפנטסטיות שלו כיכבו גם כובעים מדהימים של פיליפ טרייסי, שגם הוא ראוי להימנות עם יוצרי הפנטסיה באופנה.

אין כיום אף מעצב היכול לסכן את מקומו של חוסיין שאלאיאן (Hussein Chalayan)  בראש רשימת המעצבים הנעזרים ביצירותיהם בחדשנות טכנולוגית. מבין הקולקציות הידועות שלו נזכיר את הקולקציה לחורף 2000-2001, שבה משתנים רהיטי בית טריוויאליים והופכים לבגדי אופנה. קולקציה אחרת משנת 2008 משתמשת במגנט רב עצמה כדי לשנות את צורתם של הבגדים במהלך הצגתם: להאריך או לקצר שמלה, לזקוף צווארון ולפתוח רוכסן וכל זאת מבלי להניד עפעף. הפנטזיה של שאלאיאן נובעת משימוש מושכל בחידושי הטכנולוגיה האחרונים ליצירת אופנה פנטסטית במלוא מובן המילה.

ריי קוואקובו ( (Rei Kawakubo מעצבת המותג comme les garcons ממוקמת בראש רשימת מעצבי האופנה הפילוסופיים. אם תשאלו: מה הקשר שבין פילוסופיה לפנטסיה? תוכלו למצוא לכך תשובה משכנעת ביצירותיה של קוואקובו. התיאוריות הפילוסופיות שלה על מושגי היופי המערבי מומחשות באופנה שהיא מעצבת. קוואקובו מערערת על עקרונות האופנה הקלאסיים, הגורסים למשל, שלכל חולצה יש  צווארון אחד ושני שרוולים. אצל קוואקובו יכולים להיות לחולצה אחת 6 צווארונים או יותר וכך גם לגבי שרוולים שמספרם יכול להשתנות בכל בגד. הדגמים המוזרים של קוואקובו הם פנטסיה מסוג אחר: לא ספקטקולארית ולא מרהיבה אלא מוזרה ומטרידה.
עוד מעצב שהפילוסופיה היא מקור ההשראה שלו, הוא יוג'י יממוטו yojii yamamoto)) הוא אחד מהמעצבים הבודדים שניסו להתרחק מהקונספט הקונבנציונאלי של "מה בגדים אמורים להיות". הוא עשה זאת על ידי הגדרה מחדש של מערכת היחסים שלהם עם הגוף הגברי ועם הגוף הנשי ועל ידי מתן פרשנות מחודשת למושגי היופי והכיעור, עבר ועתיד, זיכרון ומודרניזם. האופנה של ימאמוטו היא שכלתנית, מדוייקת ובכל זאת ממריאה מעל שגרת היומיום ויוצרת דימויים פנטסטיים, ייחודים ומפעימים.

איסיי מיאקה Issey Miake)) עוסק בניפחיות של חומר דו-מימדי כמו נייר, או בד-נייר ויוצר מהם גופים מרחביים, בטכניקות של קיפול, קימוט ועיוות. תנועות הגוף האנושי הן מרכיב חשוב בתפישתו העיצובית. מייקי משלים את יצירותיו באביזרים נלווים המוסיפים לדגמיו נופך פנטסטי.

על קו התפר שבין אמנות לאופנה ממוקם המעצב היפאני המעניין קוסוקה טסומרה Kosuke)  Tsumara ). יצירות האופנה שלו הן מצד אחד מאוד פשוטות ומן הצד השני מאוד מורכבות. על ידי שימוש בצבע אחד בלבד, לבן, ובצורה בסיסית אחת, הוא מצליח ליצור עושר צורני פנטסטי. הוא מוגדר כמעצב אמן שכן הוא עוסק הן באופנה והן באמנות.