המגזין
עיתון עיצוב  
 
 
נערה

גיפ 7

גיפ 2

domus

גיפ 21

גיפ 50

d

domus



אוריין

d

d

domus

domus

bob dylan

face

domus

d

בלון





     
תל משפחתי

אדריכלים כרם הלברכט ומתניה ז"ק. צילום: עמית גרון

ביתו הפרטי של האדריכל זאב רכטר ברחוב שרת 81 בתל אביב, צמח במהלך השנים כתל ארכיטקטוני משפחתי. לפני כשנתיים הוא נמכר, ולאחרונה הושלם תכנון מחדש שלו על ידי האדריכל פיצו קדם.

בראשית

"תמצית יצירתו של אדם" - כך מכנה טוטי פרי, בתו של האדריכל זאב רכטר (1899-1960) את מעונו הפרטי ברחוב שרת 81, שתיכנן בשנת 1958. תמצית זו שרדה בצורתה המקורית שנתיים בלבד. מאז בנייתו עבר המבנה מספר הרחבות, בתכנונו של האדריכל יעקב רכטר, בנו של זאב, ולאחרונה הושלם שיפוץ מקיף שלו על ידי האדריכל פיצו קדם. סיפורו של הבית מתחיל בהקמתו של "שיכון צמרת" בשנות הארבעים, על קרקעות הכפר הערבי ג'מוסין, שנרכשו על ידי עובדי עירית תל אביב. על גבעת הכורכר הזו, שהשתרעה מדרך חיפה (נמיר כיום) ועד רחוב ויצמן, בנו פקידי העירייה בתים צנועים בני קומה אחת. זאב רכטר, מבכירי דור המייסדים של המודרניזם הישראלי, ואדריכלים נוספים דוגמת בנימין אידלסון וישראל לוטן, הוזמנו לרכוש קרקעות בשכונה. רכטר רכש שלושה מגרשים, בנה בית לו ולאשתו פולה על אחד מהם, וחלם להקים נחלה למשפחתו המורחבת. כשנה בלבד לאחר סיום הבניה נפטר רכטר במפתיע, ושני המגרשים הנותרים נמכרו והוקמו עליהם בתים בתכנונם של משה זרחי ויעקב רכטר, השותפים במשרד המשפחתי רכטר-זרחי-רכטר.
בית רכטר המקורי היה צנוע מימדים וגובה. בשונה ממצבו היום, היה זה מבנה בן קומה אחת בקומפוזיציה אופקית ארוכה. שלד הבטון החשוף של המבנה הורכב משלוש קורות אורך, שנשענו על עמודים שיצרו יחד תיבה פשוטה. הקורות, העמודים והקירות נמשכו אל מחוץ לחלל הפנימי ויצרו יחסים הדרגתיים בינו ובין החצר. תיבה משנית וקטנה יותר, שהכילה חדרי שירות, חצצה בין חצר הכניסה לחצר הבית. מעטפת המבנה נבנתה מלבני סיליקט ורצועת חלונות עליונה הקיפה את החזיתות כדי לאפשר אוורור טבעי. מחיצות פנים מנגרות עץ בגובה חלקי, ששימשו גם לאחסון, חילקו את חלל הפנים והותירו את התקרה רציפה. רציפות זו אפשרה לאור, שחדר דרך רצועת חלונות הסרט הגבוהים, להגיע פנימה אל עומק החלל. רצפת הבית היתה אלמנט מקורי שהגה רכטר; הוא רכש שאריות נפל ממחצבת "אבן וסיד" ויחד עם רצף אגדי מכרם התימנים שקד במשך ימים ארוכים על התאמת השברים זה לזה תוך שמירה על מרווח כמעט אפסי בין אבן לאבן.
בתכנון ביתו, הביא רכטר לידי מיצוי את הפרשנות המקומית שלו לתכנית החופשית, שבה יש רציפות חללית, המושגת על ידי אור, מבט ותנועה מבלי ליצור חלל אחד גדול ופתוח. רכטר הצליח ליצור חוויה של רצף חללים מוגדרים ואינטימיים בשטח מוגבל, מבלי לגרוע מהבנת מכלול המבנה. בצניעות החללית, באיפוק הצורני ובשימוש בחומר ללא חיפוי הובעה אמונתו של רכטר באפשרות ליצור חלל מגורים איכותי באמצעים פשוטים.

התהוות התל

בשנת 1962 תכנן יעקב רכטר, בנו של זאב, את הקומה השנייה ובה דירה נוספת לבתו של זאב טוטי ולבעלה מיכה פרי, ששימש כמהנדס הקונסטרוקציה של המבנה בכל שלביו. תוספת זו עקבה אחרי קווי המתאר של התיבה התחתונה. לאחר שני עשורים הורחב הבית שוב על ידי יעקב. הרחבה זו זנחה את שפתו המקורית של המבנה. למעשה, במשך רוב שנות קיומו, תפקד המבנה כבית דירות משותף ללא קשר פנימי בין מפלסיו. שני מהלכי מדרגות חיצוניים הובילו לכניסות בקומה העליונה. בשנות השישים עבר המבנה שינוי מהותי נוסף בנוכחותו המרחבית, כשגבעת הכורכר המקורית עליה שכן נחצבה כדי ליצור את תוואי הרחובות שרת ואהבת ציון. המהנדס מיכה פרי תכנן את קיר התמך מאבני הכורכר המקומיות. כך נוצר המצב הדרמטי הנוכחי של בית על גבעה, בפיסגתו של קיר תמך פיסולי בגובה שתי קומות. בהזדמנות זו נוצרו גם מדרגות הכניסה מרחוב שרת, המקלט ומוסך המכוניות. בשנות ה-90, מסיבות רפואיות, נבנה פיר מעלית חיצוני מבטון אך הוא לא הושמש ונותר ריק.
את התל הארכיטקטוני של משפחת רכטר-פרי המורחבת קיבל לידיו אדריכל פיצו קדם, שהצטרף אל לקוחותיו בחיפוש אחר בית מגורים להם ולילדיהם. בהנחייתו של קדם, הסכים הלקוח שלא לנצל את מלוא זכויות הבניה במגרש ולהשתמש במבנה הקיים כפי שהוא, למרות שלא היה מחויב לכך, שכן המבנה אינו כלול ברשימת המבנים לשימור.

מבית משותף לוילה

התכנון של קדם הינו פרשנות עצמאית למבנה הקיים. נדמה כי קדם קיבל בסלחנות את המבנה כפי שנותר לאחר חצי מאה של הרחבות ושימוש וכמעט שלא עסק בפירוק התוספות שנצברו. שאיפתו הייתה לשמור על מעטפת המבנה שקיבל לידיו ולהחיות את רוחה של התכנית החופשית המקורית, כפי שזו נתפשה על ידו.
מעטפת הבניין נשמרה סגורה יחסית, תוך דחיית הנטייה האופנתית לחרוץ עוד פתחים ולהרבות בזכוכית. לבני הסיליקט המקוריות נוסרו לפרוסות, ומוחזרו כחיפוי על קירות החוץ המשוחזרים. בחזית המזרחית אל רחוב אהבת ציון, תכנן קדם פרט מחודש של מסך רפפות אנכיות מאלומיניום. באופן מוצלח הושמשה מחדש המרפסת הסגורה המגדירה חלל פנים-חוץ מוצל ומוגן לאורך חדרי המגורים. כך התקבלה חזית דינאמית המשנה את מראה הבית לאורך שעות היום. גרם המדרגות הפיסולי מבטון שתכנן יעקב נשמר ומוביל כעת לגג קומת הקרקע. גם את פיר המעלית הריק שבחזית הכניסה החליט קדם לשמור ולהסב לקיר טיפוס עבור הדיירים החדשים.
ההתערבות המרכזית של קדם בבית רכטר-פרי היא בפתיחה של החתך דרך שתי קומות המגורים, שכעת משמשות משפחה גרעינית אחת. בפנים הבית, בקומת הקרקע, הסיר קדם את כל המחיצות והעמודים, הפך את תכנית הקומה לחלל פתוח ומיקם בה מטבח, פינת אוכל ופינת הסבה ואירוח. רצפת האבן הייחודית הוחלפה ברצפת בטון מוחלק, כדי להעביר מערכות חדשות ולהגדיל מעט את גובה החלל. חלק משמעותי מרצפת הקומה השנייה הוסר כדי לחבר בין המפלסים. לאורך קיר הכניסה הותקנו מדפי ספרייה פתוחים לגובה החלל הכפול החדש שנוצר. בסמוך לדלת הכניסה נבנה גרם מדרגות חדש מפלדה חלודה. חדרי השינה והרחצה מוקמו במפלס העליון, חדר נוסף וחללי שירות מוקמו בתיבה המשנית. בדומה לשימוש המקורי של מחיצות הפנים שיצר זאב, תכנן קדם מחיצת נגרות ארוכה המלווה את חדרי הילדים והרחצה ובה מוקמו דלתות כניסה נסתרות לחדרים ולארונות אחסון.

מיחזור

בבסיס המשימה שלקח על עצמו קדם עמדה ההחלטה לשמר את מעטפת הבניין דומה ככל שניתן למצב בו מצא אותה. בשמירה על המופע של הבניין כלפי הרחוב יש משום הכרה בפן הציבורי של בית פרטי, שהיווה ציון דרך בהיסטוריה של יצירת שפה אדריכלית מקומית. ההישג הינו בכך שהמבט מהרחוב על חזית הבניין דרך הגדר השקופה והגינה נתפש כשייך לרחוב, לציבור, ולא רק לדיירי הבית. לצד הדבקות בשימוש במעטפת הקיימת, שינה קדם את התכנית באופן מהותי. ולכן, נכון יהיה להתייחס להתערבות של קדם כפעולת מיחזור יותר מאשר כפעולת שימור. הבית המקורי שתכנן זאב רכטר לו ולאשתו, התאפיין בבהירות חללית, פשוטה לכאורה, אך מתוחכמת באופן בו היא הושגה. צניעות המימדים יצרה תחושת חיוניות ונוחות, ונתפרה למידות הגוף. מתוך רצון לשימושיות מרבית, ניתנה משמעות למגע ולנגישות, כשאפילו התקרה הייתה במרחק נגיעה. קדם לעומת זאת, שאף ליצור חלל אחד המשכי בין הפנים לחוץ, ויצר מצב בו ניתן להביט מצד אחד של החצר דרך חלל הפנים עד לצידה השני. במה שנראה כעקבות להשפעתה של אדריכלות יפנית מינימליסטית ניתן ערך גם למבט מרחוק, עד כדי כך שלא כל מקום הוא יעד נגיש. דוגמה לכך היא גרם המדרגות הפיסולי מבטון, בתכנון יעקב רכטר, שנשמר, אך מוביל לגג חצץ שאינו בשימוש.
בפרויקט זה יש משום חידוד ההבדלים בין תפיסות עיצוביות דומות לכאורה של מינימליזם עדכני בהשראה יפנית ובין הצמצום הסגפני של המודרניזם המאוחר, כאשר שתי הפרדיגמות מתורגמות לאורח החיים ולאקלים הישראליים. נדמה שהתחכום והצמצום שהיו קיימים בתכנית של רכטר תורגמו בגלגול הנוכחי לניקיון חללי ולאיפוק יוקרתי.
זהו סיפור של שלושה מבנים שונים החולקים שלד משותף, ויותר מרעיון אחד. עבודת השיפוץ של הבית ברחוב שרת הינה הזדמנות לחזור ולהביט בתכניות המקוריות של זאב רכטר לבית שתכנן לעצמו ולתהות אם תרבות מגורים צנועה כזו יכולה להתקיים היום.

ארבעה שלבים עיקריים לבית בשרת:
1. בית בן קומה אחת, שתכנן זאב רכטר לו ולאשתו פולה 1958
2. תוספת קומה בתכנון יעקב רכטר עבור מיכה וטוטי פרי, 1962
3. תוספת שלישית בתכנון יעקב רכטר עבור משפחת פרי המורחבת, 1983
4. הבית נמכר ומתוכנן מחדש ע"י אדריכל פיצו קדם כבית למשפחה גרעינית אחת. הושלם ב- 2009

תכנון מקורי: אדר' זאב רכטר, קונסטרוקציה: מיכה פרי
תכנון נוף מקורי: אברהם קרוון
תכנון הרחבות: אדר' יעקב רכטר, קונסטרוקציה: מיכה פרי
תכנון השיפוץ: פיצו קדם אדריכלים בע"מ (צוות תכנון: אדריכלים פיצו קדם ורז מלמד),
תכנון נוף: חיים כהן
קונסטרוקטור: בוקי שניר

 

 

10   9   8   7   6   5   4   3   2   1  

       

תל משפחתי

לכתבה זו התפרסמו 2 תגובות תגובה לכתבה
1. הבית הכי יפה במדינת ישראל (לת)
אמיר (10/06/2010)
2. הבית שהוא תל משפחתי
אותה בהירות חללית, פשוטה לכאורה, אך מתוחכמת באופן בו היא הושגה בבנין המקורי של זאב רכטר ב 1960 מתורגם למילים בהירות, כתבה לתפארת של אדריכלי מילים כרם הלברכט ומתניה ז"ק. כל הכבוד על התוכן שהרבה רגש שזור בו.
תמי פורת (10/06/2010)

         
 

דינה שהם // עיצוב תקשורת חזותית        בניית אתרים // QualityNet        כל הזכויות שמורות // מתחמי עיצוב בע"מ