הניסוי המרחבי האחרון של האדריכלים היפאניים הוא של בית עם צפיפות משתנה

תכנון
SOU FUJIMOTO ARCHITECTS

הפרויקטים של Sou Fujimoto אינם תוצר של חשיבה דו מימדיות בלבד, אלא של תכנון תלת ממדי שבו הדיירים מגלים את אוצר המילים של החלל שלהם. Fujimoto השלים סידרה של ניסויים מגוונים בתחום המגורים – החל מצריף עץ ועד לבית קונכיה ולקולקציה של קופסאות נערמות דמויות קוביה – והוכיח באמצעותם שהרעיונות הרדיקליים שלו עובדים. ובכל זאת, הפרויקט הראשון שלו בטוקיו הציב אותו בפני בעיה מסוימת: איך ליצור חלל תלת ממדי מעניין בעיר תלת ממדית שובת לב שכזו?
במטרופולין הידוע בשכונות הצפופות שלו, בכבישים הצרים ובשטחים המצומצמים, ההתכנסות לרעיון של ערימת קומות היה הצעד התכנוני ההגיוני הראשון. Fujimoto פירש את הדרישה של הלקוחות לחדרים רבים ומגוונים לתכנית של ארבע קומות מגובבות זו על פני זו בערימה בשטח המקסימלי של האתר. בתוך חלל בגובה 10 מטרים, הוא חילק את הקומות הקטנות מאליהן לארבע, חיבר אותן כמו צרור ענבים והעניק לכל אחד משישה עשר "החדרים" חלון משלו. קירות וריצפות פנימיים מודגשים במכוון גם הם בחלונות גדולים. הניקוב המלא בכל הצדדים יכול להתפרש כשימוש בזבזני בשטחים יקרים בבית, אך הפתחים האלו משחקים תפקיד חשוב באפקט המרחבי הכללי ובהנאה מהבית. כאשר הרגליים מתנדנדות בין המרווחים, החורים בריצפה הופכים פתאום לספות נהדרות!
"לגור בבית H זה כמו לגור על עץ גדול" מסביר Fujimoto, ששאב את ההשראה לקונספט הראשוני מתמונה אבסטרקטית של עץ מושרש. "הקומות הקטנות הנערמות במדורג הן כמו ענפים של עץ שבו הדיירים יכולים לקפוץ מענף אחד לשני". עם הרעיון הבסיסי הזה, Fujimoto מציע בבירור סגנון חיים חדש ללקוחות שלו – מעצב של טלפונים סלולריים, אישתו שאוהבת לתת שיעורי אפייה בבית וביתם בת ה-7.
הפתחים הרבים לא רק מבטיחים מבטים דרך הבית כולו, אלא גם מבטיחים שבני הבית יוכלו לחוש באופן תמידי את הנוכחות האחד של השני. "כל ענף בבית יוצר מקום מיוחד ובו בזמן יש לו זיקה גם לענפים האחרים", מוסיף אדריכל הפרויקט Hiroshi Kato. הפתחים יוצרים מבטים חופפים ואפקט מהמם של שכבות. אפילו כאשר האבא, האמא והילדה נעים באופן עצמאי בתוך הבית הם עדיין מחוברים, כמו תנועה עדינה של רוח הנושבת בין הענפים של העץ. "אך יש גם מקומות בהם ניתן להסתתר," אומר Fujimoto כשהוא מגן על הרעיון של תכנית פתוחה. "בפינות של כל חדר הדיירים יכולים בכל זאת למצוא את הפרטיות שלהם".
השתנות בצפיפות הוא הסוד מאחורי האווירה היוצאת דופן של הבית הזה, לפי Fujimoto. כל הגבהים של התקרות והחיבורים בין החדרים הם שונים, ומדרגות העץ ממוקמות באופן אקראי בחלל. "המדרגות נחשבות כאוביקט יותר מאשר כאלמנט פונקציונלי טהור", מסביר Fujimoto. "בדרך זו אנחנו נותנים לכל קומה ממד נוסף וכיוון". הרעיון של צפיפות מפותח ברמות גבוהות ביותר. שני גרמי מדרגות מזויפים, אחד בחדר של הבת ואחד בטרסה שעל הגג, אינן מובילים לשום מקום. "לא החלל השטוח בכל קומה הוא שחשוב, אלא התחושה של החלל היא שחשובה לנו", מסכם Kato. "כשיושבים על אחד הענפים האלו, אין תחושה של שטח בגודל 400 מ"מ על 400 מ"מ – גודל הכרית שלך – אלא תחושה שהיא הרבה יותר מרווחת ונוחה".

מתוך DOMUS ישראל מספר 6