המגזין
עיתון עיצוב  
 
 


גיפ 7

גיפ 2

domus

גיפ 21

גיפ 50

d

domus



אוריין

d

d

domus

domus

bob dylan

face

domus

d

בלון





     
אמריקן קולוני: היסטוריה נושמת

אדריכלית היידי ארד. צילום: צחי אוסטרובסקי

וילת רבאח אפנדי אל חסיני, היום מלון "אמריקן קולוני" בירושלים, הינו מקום חי ונושם. נווה מדבר מחוץ לחומות העיר, המקום בעל היסטוריה ארוכה וסבוכה, מושך אליו אורחים וידוענים מכל העולם, שומר על מסורת של ניטרליות ואווירה ייחודית. רשמי ביקור בליווי אדריכל המתחם כמעט 20 שנה, מייקל שוורץ.

סמוך למעבר מנדלבאום ההיסטורי, שהיה מעבר הגבול בין ישראל וירדן, בשכונת Bab Az-Zahra במזרח ירושלים, ניצב מלון אמריקן קולוני. הכניסה למתחם השקט מתבצעת דרך רחוב פנימי. המתחם, במתכונתו הנוכחית, הינו פרי עמל ושיתוף פעולה של כמעט 20 שנה בין הנהלת המלון (שהשתנתה במרוצת השנים) והאדריכל הירושלמי מייקל שוורץ. במתחם ארמון בסגנון ערבי (בנוי סביב חצר פנימית), בצמוד לו אגף ה- 'New Wing', תוספת מימיי הירדנים, ומולו מקבץ של 3 מבנים: 'The Cottage', 'The East House' ו- 'The Palm House'. סך הכל 86 חדרים.
"הקוטג'" הינו המבנה הקדמי והנמוך ביותר. מתוך רצון לחשוף את החזית של בניין הקוטג' ההיסטורי וכן ליצור ציר מבט אל תוך החצר הפנימית של הארמון, אדריכלי המתחם הרסו מבנה ירדני ויצרו מרפסת רחבה המחזקת את ציר המבט. המרפסת בולטת אל עבר הכניסה הראשית ויוצרת ציר מרכזי החוצה את המתחם. על המרפסת, שולחנות בית קפה ובמבנה הקוטג' חנויות מזכרות.
מאחוריו, "בית הדקל" ובו חדרי לינה הצופים אל מספר גינות, בהם גינת ירק המשרתת את אחת המסעדות שבמקום. חלקו האחורי, בתום שיפוצים, יכיל מוזיאון / ארכיון היסטורי של המקום. ל"בית המזרחי" נוספו מדרגות זיזיות הבנויות שכבות: קונסטרוקציית פלדה מקושתת, מדרגות פלדה מכופפת וחיפוי אבן. זוהי ההתערבות הסגנונית הדומיננטית ביותר במתחם.
בכניסה למבנה ההיסטורי, מרגישים מיד כאילו פסענו לתוך עולם אחר: קמרונות מצולבים, קרמיקות ארמניות, ספק עששית ספק מנורה תלויה ממרכז הקמרון. קשת גדולה ממסגרת חצר פנימית שבמרכזה בריכת מים מחומשת קטנת מידות ובה מזרקה (כנראה מתוך מעיין 1) ודגי זהב.
ארבע ערוגות מרכזיות יוצרות סדר פורמאלי. מכל צדי החצר לאורך הקירות ממוקמים עציצים, ארגזי קרמיקה גדולים ובהם פרחים, גומחות בקיר ומטפסים רבים. אוסף הצמחים בחצר מעיד על דורות של גננים שהשאירו את חותמם. הדקל הבודד, ברוש עתיק (אשר ניטע בתחילת המאה על ידי משפחת ספאפורד), עצי הדר ומתחתם שיחים שונים.2
לבד מפכפוך המים נשמעים רק לחשושים, בעיקר באנגלית במגוון מבטאים. בשולחנות סביב אוכלים ארוחת בוקר זוג מבוגר, מטייל בגיל העמידה המעיין בספר טיולים, ארבעה גברים בחליפות וביניהם עובדי המלון, בחורים ערביים צעירים וצעירים פחות, במדים מכובדים ובהתנהלות מנומסת. המקום מקרין שלווה.

הסיפור ההיסטורי

עד היום שייך המלון לצאצאי משפחת ספאפורד, ממקימי המושבה האמריקאית בירושלים, ולחלק קטן מחברי הקהילה האמריקאית ההיסטורית. הוא מנוהל על ידי רשת מלונות בוטיק שוויצרית, THE LEADING HOTELS OF THE WORLD. המלון, שהחל כבית לקהילה אוטופית ושינה את יועדו, ממשיך לשמש כציר תרבותי ניטראלי בין בני העמים והדתות השונים המרכיבים את ירושלים.
סיפור המתחם מתחיל עם היציאה המוסלמית מחומות העיר העתיקה בירושלים. היציאה המוסלמית מהחומות החלה ב-1870, עקבה אחרי היציאה היהודית והנוצרית והייתה ברובה של בני המשפחות העשירות ביותר. אחת מהשכונות מחוץ לחומות הייתה שכונת החוסיינים, אשר התרכזה ממזרח לרחוב צלאח-אל-דין. וילת רבאח אפנדי אל חסיני בדרך שכם 26 (כיום מלון "אמריקן קולוני") הייתה הבניין הראשון בשכונה. הבניין נבנה בין השנים 1865-1876 בתוך גן עצי פרי שהוקף חומת אבן. בית האבן היה בן שתי קומות ומרתף. בקומת המרתף היו פרוזדורים מקושתים וחדרים מקומרים שנועדו לעובדי הבית ולשומריו וטחנת קמח ביתית. בסך הכל כלל הבניין 25 חדרים ,מתוכם 14 חדרי שינה. בנחלה, שהתפרסה על פני שטח של 8 דונם, חי רבאח אפנדי אל-חסיני חיים פטריארכאליים. הוא הוקף בשלוש נשותיו, בקרובים ובמשרתים.
הבנייה המוסלמית של התקופה התאפיינה לרוב בקומה עד קומותיים, בקירות עבים ובתקרה מקומרת, שטוחה או שטוחה למחצה. החלונות הופיעו בצמדים ומעל כל צמד נבנתה קשת גדולה נוספת לחיזוק, ובתוכה אשנב אוורור קטן3. אדריכלות זו של וילות אורבאניות החלה לשלב חומרים חדשים כמו גגות רעפים, תקרות עץ וקרמיקות.
הקומה שמעל לקומת הקרקע שימשה למגורי רבאח אפנדי אל חסיני (ובתחילה) גם לשלשת נשותיו, להן התקין שלושה חדרים שווים בהדרם. כשנשים אלו כשלו בהולדת יורש הוא צירף אישה רביעית ובנה לה אגף חדש (היום סוויטה 6#)4. קומה זו הצטיינה בפאר רב. היא כללה באגף המערבי חדר אורחים גדול ומפואר (חדר ה"פשה") עם תקרת עץ דקורטיבית שבמרכזה כיפה מעוטרת בציורים צבעוניים (דיואן) וסטיו המקיף חלק מהקומה. האגף הצפוני הוקצה לחדרי הנשים. האגף הדרומי נשאר לא בנוי ואפשר יציאה מחדרי המגורים אל הגג השטוח ששימש כמרפסת למטרות שונות.
לאחר מותו של רבאח אפנדי אל חסיני, עבר הבית לבעלותם של יורשים רבים מאוד, ונשכר לבסוף על ידי אנשי המושבה האמריקאית שישבו קודם לכן בעיר העתיקה. הקהילה האמריקאית אשר בשיאה מנתה כ-150 איש, נוהלה על ידי אנה ספאפורד הכאריזמטית ביד רמה ותקיפה. סיפור חייה ספאפורד כולל מוות, התעוררות דתית וכמיהה לגאולה אישית, חיי נזירות, תאוות שליטה ובעיקר מסתורין. אנה והוראשיו ספאפורד עלו משיקאגו בשנת 1881 אחרי סדרת אסונות כלכליים ואישיים שפקדו את משפחתם והקימו קהילה בעלת אופי דתי בירושלים. עם הצטרפות הקהילות השוודיות האוונגליסטיות מארה"ב ומהעיר Nas בשוודיה למושבה הירושלמית בשנת 1896, נרכש בית רבאח אפנדי אל חסיני המקורי והבתים הסמוכים לו ע"י אנשי המושבה האמריקאית. אלו עשו בבתים שינויים והוסיפו תוספות בנייה.
ב"בית הגדול" (כפי שכונה בית רבאח אפנדי אל חסיני בפי הקהילה) ובקרקעות מסביבו מוקמו תעשיות יצרניות שונות. ב-1902 הוסב חלק מהבניין הראשי לאכסניה למבקרים ולצליינים. בשנת 1898 הקימו חברי המושבה סטודיו לצילום שתיעד אירועים חשובים בעיר, כמו ביקורו של הקיסר וילהלם ה-2 ואשתו אוגוסטה ויקטוריה וכניסתו של גנרל אלנבי לעיר העתיקה. אלפי הצילומים של ה-American Colony Photographers (הנמצאים היום ברשות ספריית הקונגרס בוושינגטון), מציגים חיי קהילה עשירים ומהווים היום מקור עיקרי לעבודת התכנון והשימור במקום. בשנת 1930 התפרקה הקהילה לאחר שלא נמצאה לה מנהיג כדוגמת אנה ספאפורד. תחילה חלק מהמתחם הוסב למלונאות ובחלקו התגוררו צאצאי הקהילה. גב' ול וסטר, בת למשפחת ספאפורד שנפטרה בשנה שעברה, התגוררה בבית הדקל.

היום – היסטוריה ואדריכלות

לדברי אדריכל שוורץ, מתחם "אמריקן קולוני" הוא מתחם "חי" המשתנה כל הזמן. השינויים הם תערובת של מסורות בנייה מהעבר, תרגומים עכשוויים וצרכים עתידיים. בתור מלון פאר, על המתחם לספק את מיטב הצרכים: מיזוג, אינסטלציה ,אינטרנט ונגישות (לספקים ולאורחים). הטמעת הדרישות בבניינים ההיסטוריים מצריכה פתרונות ייחודיים ושילובם בדרך האלגנטית ביותר באדריכלות.
כל שינוי אדריכלי נעשה מתוך חקירת העבר. תיקי השימור כוללים מעקב אחרי ההיסטוריה של המבנה. בעזרת חומרים ארכיונים ולימוד של המבנה הקיים וסגנונות הבנייה בירושלים של אותן התקופות, שורטטו חזיתות ותוכניות של הגלגולים השונים של המבנה והשתנותו (למשל שינוי הכניסה של המבנה הראשי משתי כניסות לנשים/גברים בצדדי המבנה לכניסה אחת במרכז).
למילה "שימור" מוענקת משמעות רחבה. הבניין צריך להראות נאמן לעצמו והחללים והמתחם צריכים "לעבוד". עבודת התכנון של המלון נעשית באופן רציף. עבודת משרד האדריכלים כוללת מנעד מגוון: החל מעיצוב ידית הדלת, דרך עיצוב פנים, תוספות למבנים ובניית מבנים חדשים ועד תכנון תכניות אב למתחם כולו. המנטרה היא: "לא מצוחצח מידי" ו"לא הכל מתאים להכל". כלי העבודה הינם "שכבתיות", ו-"מסורת".
כל אלו באים לידי ביטוי בבחירת חומרי העבודה ובעלי המקצוע. אחת הדוגמאות המדהימות לקשר המשכי עם בעלי מקצוע נמצאת בקרמיקות שבמלון. אלו מיוצרות על ידי משפחת בליאן.  אותה משפחה ארמנית אשר הוזמנה על ידי המנדט הבריטי לשיפוץ הקרמיקות של מסגד הסלע והתקינה קרמיקות ב"בית הגדול" בתחילת המאה ה-20. עד היום משלב האדריכל את מוצריה בחדרי הרחצה ובמטבחים החדשים.
בקומה הראשונה של המבנה המקורי, מעבר למסדרון מקורה מגיעים לחלל ההסבה המקורי של רבאח אל חסיני (חדר "הפשה"). זהו החלל המפורסם ביותר במתחם ונחשב מראשיתו לאחד "החללים היפים ביותר בירושלים". היום הוא משמש לכנסים, ביקורי דיפלומטיים ומסיבות עיתונאים. החלל מוקף בחלונות מקושתים, רצפתו שיש איטלקי ותקרתו מהווה את פאר היצירה. זוהי תקרת עץ מפוארת וצבעונית אשר במרכזה גומחה מתומנת המעטרת אותה. התקרה צבועה בכחול בוהק וציורי פרחים המשתלבים בה. בגומחה המרכזית ניתן להבחין בתבליטים של כוכבים מוזהבים. תקרות מסוג זה, מופיעות בכמה מבתי נשאשיבי בשכונת החבשים ומקורן בתורכיה ובסוריה. גישת השימור לחלל זה היתה אורתודוקסית: הריצפה הסדוקה הוחלפה בחלקה. השאר נותר.
חדרי השינה, שצורתם וגודלם מוכתב על ידי הקירות המקוריים, מכילים מיטה רחבה ורהיטים היסטוריים שיובאו מכל חלקי העולם. הריהוט העתיק מסתיר בתוכו אלקטרוניקה מודרנית. אסטרטגיה עיצובית נוספת עושה שימוש ב"קיר משראביה" כמוטיב עיצובי וכפתרון להסתרת מערכות המיזוג והאחסון. ה"משראביה" משתלבת בכל חדר בהתאם לגודל ומיקום.
כל חדר אמבטיה מעוצב אחרת בגלל הקונפיגורציה המקורית, צרכי אינסטלציה שונים ושילובם של אלמנטים היסטוריים כמו מיקום פתחים בתקרה המאפשרים הצצה לקמרונות המקוריים של החלל. על אף השוני בין חדרי הרחצה ישנו שימוש אחיד בקרמיקות שחור-לבן היוצר קוהרנטיות עיצובית.
לחלק מהחדרים הוספו מרפסות, מתוך רצון להעשיר את המרחב הפרטי של החדר. זוהי אולי הדוגמא הבולטת ביותר לגישה הליברלית של השימור.
גישה ליברלית מסוג אחר ניתן לראות בשיפוץ שנעשה ב- NEW WING, אגף חדש שנבנה בימי הירדנים כבנין מודרני חסר כל יחוד אדריכלי. אורחי המלון לא חפצו להתאכסן בו והוחלט "לחבר" אותו לאגף הישן על ידי "החדרת אופי" בשני אופנים: האחד, שימוש באלמנטים אדריכליים מהאגף הישן. השני הפיכת האגף למוזיאון המתחם. כל קומה מייצגת סיפור מההיסטוריה של המקום (משפחת ספאפורד, "השוודים", תולדות אלנבי, Lawrence of Arabia).הדבר בא לידי ביטוי בעיצוב סגנוני וכן בשילוב צילומים היסטוריים וחפצים המתאימים לנושא.

מורשת המושבה האמריקאית

המושבה האמריקאנית מציגה "שימור חי". מקום המאפשר מפגשים אנושיים המשמרים את המסורת האידיאולוגית. בטיול בין החללים ניתן להבחין במגוון גישות שימור למתחם הנמצא בהתפתחות מראשית ימיו: מהאורתודוקסי ביותר השואף לשחזר במדוייק את האדריכלות המקורית תוך חשיפת ההתערבויות החדשות אל מול השפעות הזמן, ועד לגישות ליברלית ביותר הכוללות "החדרת היסטוריה" או תוספות בנייה עפ"י שיקולים פונקציונאליים ואסטטיים ולאו-דווקא היסטוריים. עקרונות הניטרליות של המתחם מאז הקמתו ולאורך שנים קשות של מלחמות ואלימות יצרו פינה ייחודית בהיסטוריה רווית הדם של ירושלים. עד היום המלון מהווה מקום מפגש ודיאלוג בין מדינאים ואישים ישראלים ופלסטינים ובעתיד יארח כנסים עם אנשי תרבות מכל העולם ומכל חלקי ירושלים. בשנת 1992 התקיים בחדר מספר 16 המפגש הראשון בין ראש הממשלה יצחק רבין ויו"ר אש"ף יאסר עראפת לפני הסכם אוסלו. כאשר נינם של אנה והוראשיו ספאפורד, ניקולאס וסטר, נשאל על ידי עיתונאי הארץ יאיר אטינגר: "האם למלון יש תפקיד בימים הקודרים המתרגשים על המזרח התיכון?" הוא ענה: "המקום הזה הוא נווה מדבר, וכמו נווה מדבר, זו תופעה אקולוגית שברירית".6
על החברה הישראלית חובה לשמר מקומות כאלה.

ביבליוגרפיה

אטינגר,יאיר. האנגלייה שניהלה נווה מדבר בלב הסכסוך, עיתון הארץ. נלקח מ- http://haaretz.com/hasite/spages/994679.html?more=1
ב 22.7.2009
קרויאנקר,דוד, אדריכלות בירושלים- הבנייה הערבית מחוץ לחומות: בית הוצאת כתר-ירושלים,1991 ( עמודים : 155 – 183).
שריף, שריף. ארמונות נסתרים, (קטלוג ותערוכה):מוזיאון ארץ ישראל,תל-אביב, 2005.
Fletcher,  Jane Geniesse. American Priestess: The Extraordinary Story of Anna Spafford and the American Colony in Jerusalem. Nan A. Talese: Doubleday, N.Y.2008.
Grondahl, Mia. The Dream of Jerusalem, Lewis Larsson and the American Colony  Photographers : Journal, Stockholm, ,Sweden, 2005. 
Hardiman, Richard  &  Speelman Helen. In the Footsteps of Abraham, The Holy  Land in Hand Painted Photographs: Overlook Duckworth, N.Y. , 2008.
 Vester , Bertha Spafford. Our Jerusalem :An American Family in the Holy City, 1881-1949. Garden City. N.Y: Doubleday, 1950.




9   8   7   6   5   4   3   2   1  

       

אמריקן קולוני: היסטוריה נושמת

לכתבה זו התפרסמו 1 תגובות תגובה לכתבה
1. CzZnIXBpHWRoBZk
6YSyLq kcbwibefypcy, [url=http://zcrpvcbuocuc.com/]zcrpvcbuocuc[/url], [link=http://xumclnvcfaxr.com/]xumclnvcfaxr[/link], http://pbhqopjfpgek.com/
pBjKyRtruuBczuQBYN (05/05/2012)

         
 

דינה שהם // עיצוב תקשורת חזותית        בניית אתרים // QualityNet        כל הזכויות שמורות // מתחמי עיצוב בע"מ