המגזין
עיתון עיצוב  
 
 
נערה

גיפ 7

גיפ 2

domus

גיפ 21

גיפ 50

d

domus



אוריין

d

d

domus

domus

bob dylan

face

domus

d

בלון





     
"פארק צמרת", תל אביב של המחר?

האם "פארק צמרת", מתחם המגדלים הגדול הנבנה בימים אלה בתל-אביב, מסמן את עתידה של העיר הלבנה?


אדריכל עמי שנער

האם מתחם המגדלים ההולך ונבנה בימים אלו על גדת האיילון, "פארק צמרת" בשמו המסחרי, מסמן את תל-אביב של המחר? האם זוהי התשובה הניצחת של תל-אביב למתחם הבורסה של רמת-גן שמנגד? והאם חזון העיר הלבנה, הצנועה, שעל שפת הים התיכון, והחוגגת השנה את שנתה המאה, התחלף לחזותן של שנגחאי או הונג-קונג: עיר של מגדלים צפופים? ובהקשר זה מותר להתייחס גם לעולם המושגים הנלווה למתחם זה, ולא במקרה: רתימת בליל שמות משונים, בינלאומיים כביכול, בשפה לא שפה, ג'יבריש של תרגילי שיווק, כמו YOO של פיליפ סטארק, ולידו מגדל עם שם שגרתי דווקא - מנהטן, אחר בשם NAM, אחד נוסף בשם ONE, ושכנו בשם הקצר והקולע ביותר כנראה: W. הלו, תל-אביב?

ממרחק מה – לפנינו גוש צפוף, אדיר מימדים, של מגדלים הניצבים קרוב זה לזה באופן מבהיל, מציגים קנה מידה שונה לגמרי מזה האופייני למרביתה של העיר. בתיה של תל-אביב ה"ישנה" פרי תכנונו המופתי של הסקוטי פטריק גדס, אחידים למדי: גובה שלוש-ארבע קומות, שצמח עם השנים לחמש-שש קומות, מגרשים קטנים, כחצי דונם, וגודל זה מכתיב למעשה הכול: הנפח הבנוי, אורך החזית האופייני ביחס לרחוב, המרווח בין בית לבית (כחמישה מטרים), והדירות הצנועות בדרך כלל: שלושה-ארבעה חדרים, אחת פונה לרחוב, שכנתה לעורף, מרפסות, לפעמים דירת גג מהודרת יותר בנסיגה מקו הרחוב. למרבית בתי ה"קופסאות" הללו אין באמת ערך אדריכלי כשלעצמן, אך כוחם במכלול: זה לצד זה הם מגדירים היטב את דופן הרחוב, מעניקים לו קצב אחיד, רציפות, יוצרים מה שאנו האדריכלים קוראים מרקם, ואומר אפילו, מרקם נעים מאוד, דמוקרטי, שהמונומנטליות והראוותנות ממנו והלאה. אלו הרחובות היפים והשדרות היפות במיוחד, והם שוקקי חיים מתמיד: זאת היא תל-אביב.

שמור מרחק

"פארק צמרת", שתכניתו נקראת תא/1750/א, הוכנה, קשה להאמין, כבר לפני 37(!) שנים בידי האדריכלים דן איתן וערי גושן (ואושרה לבסוף בשנת 2000), מציג תל-אביב אחרת. זהו אי מבודד, ששטחו המקורי היה כ-170 דונם אך לאחר שהופקעו ממנו שטחים לכבישים הרחבים סביבו נותרו למגורים כ-70 דונם בלבד. בתכנית מימי הבריטים, היה המקום מיועד בכלל לוילות, אך במשך שנים רבות היו כאן מגרשים למכירת מכוניות. אולי זהו מקום שהיה מתבקש להקים בו בנייני משרדים אטומים וממוזגים דוגמת אלו של אזור הבורסה שברמת-גן שמנגד, אבל למגורים, ועוד יוקרתיים, מי היה מעלה על דעתו? כיום בידודו של אי חריג זה מודגש עוד יותר באמצעות חומות הבטון הגבוהות התוחמות אותו סביב סביב, אלו שלאורך האיילון מזכירות את גדר ההפרדה שהוקמה בשטחים מסיבות אחרות לגמרי. אלו שכאן, נועדו לבידוד אקוסטי, אך קשה להימנע מהמחשבה כי בפועל הקירות הללו גם מרחיקים ומדירים את עובר האורח, את מי שאינו גר כאן: כאילו אומרים – שמור מרחק.

מגדלים במקום וילות

תכנית המתחם פשוטה. במרכזו רחוב אחד, בקצותיו כיכרות, אם כי נטולות כל פעילות מסחר ולכן תהיינה בהכרח שוממות. הרחוב הזה משתרע כיום מכלום ועד כלום, אם כי יש לראות את התמונה העתידית כולה, עת מתחם זה יהיה קצהו הצפוני של המע"ר (מרכז העסקים הראשי) המתמשך מכאן דרומה לאורך דרך-נמיר והאיילון  עד הקרייה וכולל למעשה גם את מתחם הבורסה של רמת-גן שמנגד. ברור היה למתכננים שיצירת דופן רחוב כלפי נתיבי איילון אינה לעניין וכך גם כלפי דרך-נמיר, אם כי זו מבונה ברציפות בצדה המערבי. וכך נצמד הבינוי החדש לאורך הרחוב הפנימי, הרחק ככל האפשר מהכבישים הגובלים, בשנים-עשר מגדלים, כחציים כבר בנויים.
כיצד מתכנית של וילות הגענו למגדלי ענק? למרבה פלאי החשבונאות, כמות הדירות במתחם חושבה לפי צפיפות נמוכה של כ-6 דירות לדונם בלבד, מספר שהוגדל מאוחר יותר לכ-10, (וכך נקבע  ל-1750 דירות), אך ככל שננגסו מהמתחם השטחים הנרחבים לטובת הכבישים, נדחסה כמות זו לשליש בלבד מהקרקע. בד בבד, גדל שטח הדירות פי שניים ויותר מאלו שבבתים הרגילים בעיר. כיוון שהמגרשים החדשים שהותוו גדולים מאד וכיוון שנקבע כי תכסית הבנייה קטנה – "נדחף" המטראז' העצום גבוה כלפי מעלה, לכדי ארבעים קומות ויותר.

שכונה סגורה

עקרון יסודי הכתיב מן הסתם את אופי הבינוי ב"פארק צמרת": בניינים גבוהים וגדולים כל-כך מצריכים מרווחים גדולים ביניהם. אמנם, למרות המראה המבצרי מרחוק, כאשר מהלכים בתוך המתחם נפערים בין המבנים מרווחים של עשרות מטרים: זהו יתרון לדיירים, אך חיסרון גדול בהיבט העירוני, במיוחד מנקודת מבטו של הולך הרגל: האם בכביש היחיד העובר בין הבניינים תהיה תחושה של רחוב? בתכנית הבינוי המקורית של "פארק צמרת" נעשה מאמץ מיוחד ומעניין ליצור רצף לאורך הרחוב הפנימי של המתחם. לכל מגדל הוצמד אגף מאורך, בגובה שש-שבע קומות, שנועד לחקות את אותם המבנים העירוניים הקטנים, הישנים בדרך כלל, שיוצרים דופן ופעילות ברחוב.
ספק אם אגפי רחוב אלו יוסיפו גם תוכן לפעילות הרחוב בהיותם מיועדים למגורים בלבד. יתר על כן, לדברי האדריכל ערי גושן, תכנית הבינוי המקורית שונתה לאחרונה ע"י אחרים, לרבות הפיכת הכיכרות שתוכננו במקור לגינות "פרבריות" באופיין, המפרידות ומרחיקות את הולך הרגל מדופן המבנים לקו המדרכה, באופן שיחליש עוד יותר את תחושת הרחוב. אמנם המתחם עדיין בבנייה ומוקדם לשפוט את איכויותיו אך ניתן לשער את הצפוי לנו. יתכן גם כי אין לצפות מלכתחילה שכביש גישה זה יהיה אי-פעם רחוב עירוני של ממש, שאנשים יהלכו בו. הרי הדיירים יגיעו וייצאו במכוניותיהם היישר מהחניונים התת-קרקעיים וספק אם יגיחו לרחוב מהשערים המבוקרים ומעמדות השמירה שלידם. לעוברי אורח ממילא אין מה לחפש שם. אם אמנם כך, הרי שתפישה זו זרה לרוחה של תל-אביב: זהו בפועל פרבר אנכי, הגם שלמרבה האירוניה נמצא בתוך העיר, כ"שכונה סגורה".

אנחנו ואתם

מהקומה העשרים ומעלה הנוף הרחוק מרשים ביותר, ועל "סחורה" זו משלמים, והרבה. על כן האינטרס השיווקי והיזמי ישאף תמיד למרווחים גדולים ככל האפשר בין המגדלים. אגב: כדאי לזכור שמתרגלים מהר מאד לנוף ולאחר זמן אין לו עוד משמעות כה רבה. זאת ועוד: כיום נכון לנצל את הקרקע העירונית הרבה יותר מבעבר ואין פסול בבנייה צפופה וגבוהה. אולם, היכן וכיצד לשלב בנייה חריגה כזאת עם המרקם העירוני? האם בכלל אפשר ליצור מרקם עירוני בבנייה כה גבוהה? - אלו שאלות שאין להן תשובות פשוטות. בכל מקרה, השיקול המוביל בכל תכנית צריך להיות השילוב המיטבי בין יתרונות היזמות לבין טובת העיר בכללותה: עיר אינה יכולה להרשות לעצמה להיות חסרת מרקם, באף מקום, כמו מרק שדולל יתר על המידה ורכיביו התפרדו; ואוסף מגדלים כשלעצמו אינו יוצר בהכרח מרקם.

במובן זה "פארק צמרת" על אף מיקומו המרכזי ביותר, ממשיך למצער את הגישה הלא-עירונית שאפיינה את כל השכונות שנבנו מאז שנות החמישים מעבר לירקון, כל אחת בזמנה, כמו רמת אביב, מעוז אביב, "תכנית ל", נווה-אביבים - אלו פרברים הנספחים לעיר, אך חסרי אותו המרקם שעשה את תל אביב למה שהיא. רק תארו לעצמכם אם סביב אוניברסיטת תל-אביב, למשל, מוקד כל כך משמעותי של צעירים ופעילויות, היו רחובות, כיכרות ושדרות, שוקקי חיים סביב השעון, ולא אי מסוגר ומגודר וסביבו השיכונים המשמימים של רמת-אביב. איזו החמצה.

למרות ההבדל בין שני המתחמים, אפשר ללמוד דווקא ממתחם הבורסה ברמת-גן. כאן לפנינו שילוב מרתק, אקראי, לעתים כאוטי, בין מגדלים (המאכלסים משרדים, אמנם) גבוהים ובנייה רצופה נמוכה לאורך הרחובות, ניגוד עז בין חדש וישן, זה לצד זה. גם אזור הבורסה אינו אלא מרקם בהתהוות, והמרחב הציבורי שלו טעון שיפור רב, אך בדומה למרכזי ערים רבים בעולם, השילוב הבלתי-אפשרי לכאורה בין הגדול לקטן, זה לצד זה, ברחובות צרים, עשוי להניב מקומות מרתקים. מגדלי המגורים הצומחים כיום בשולי אזור הבורסה יעשירו בודאי את איכות המקום ויוסיפו אור בלילה. בעתיד, אם וכאשר הרחובות והכיכרות של מתחם הבורסה יעוצבו ברמה מעולה, ואם וכאשר יתווספו תפקודים נוספים כמו מבני תרבות וחברה, בתי קולנוע ועוד, ומערך תחבורת המונים משוכלל יפעל מתחת לפני הקרקע -  סבר שיתקיים שם מרקם תוסס, פעיל סביב השעון וידידותי גם בלילה.

ופארק צמרת? לעומת מתחם הבורסה, נראה כי "פארק צמרת" משדר יותר מכל מסר מתנשא, תרתי-משמע, ומנוכר: אנו לא מכאן. קפצנו לביקור קצר בין טיסות, אנו מביטים מלמעלה, גבוה מעל גגות העיר הלבנה, המיושנת, לראותה בלבד, ובעיקר לראות את שמעבר לה. לאמור: איננו שייכים לה והיא אינה שייכת לנו. תל-אביב, שמרי מרחק.

 

 

 


לכתבה זו התפרסמו 7 תגובות תגובה לכתבה
1. חבל
חבל עמי שבמקום הצגת העובדות באופן בהחלט מדויק ולכן מרגיז (לא אתה הן) אין לאף אחד פתרון אמיתי להצטופפות עירונית ובעיקר אבוי לאקדמיה
דני (04/10/2009)
2. במקום לפחד, לחולל טרנספורמציה ב"מרקם העירוני".. (לת)
עודד (04/10/2009)
3. Soweto בקומות
סוף סוף מישהו קם לקרוא: "המלך הוא עירום", כל הכבוד לאלו שהצליחו בשיווק "סלאמס" המגדלים.
אילן (05/10/2009)
4. ערים מתהדרות במגדליהן (לת)
קרן (05/10/2009)
5. חזון אדריכלי
זה בדיוק מה שחסר לכותב המאמר. הוא עדיין שבוי בקסמי המראות של תל אביב הישנה, הקוביות הנמוכות עם גמר השפריץ. זה בערך כמו להחזיר לכל החיים את השחור לבן לטלויזיה או את הכרכרות לכבישים והיו דברים מעולם.
אלי גויליפיץ' (24/10/2012)
6. kfkUAIqMcCaKs
Well I guess I don't have to spend the weekend fgiunirg this one out!
iweGTYzR (26/01/2013)
7. mzWmRQfiPracPWKXt
CAA (CFIDS Association of America) lost all credibility when they threw us under the arthritis umbrella – I’ve had pain doctors want to CUT NERVES to relieve firlamyobgia, which is an ever-moving target. With idiots like this on the loose it’s not an umbrella – it’s a target. Thanks for saying so eloquently what we all know – they ain’t OUR advocate.
2zUP4jAP (07/08/2016)

         

המגדלים, במבט מפארק הירקון, מציגים קנה מידה שונה לגמרי מזה האופייני למרביתה של תל-אביב. בבסיסה של בניה גבוהה זו, כמו עומדת שלילתה של העיר "הישנה", הנתפשת כעת כלא רלוונטית עוד לבעלי היכולת. צילום: צחי אוסטרובסקי



מקבץ המגדלים נראה מכונס בתוך עצמו, מנותק מהמרקם העירוני, פרבר אנכי. צילום: צחי אוסטרובסקי



צילום: צחי אוסטרובסקי



הדמיות של דירות במגדלים. עיצוב פנים: רונה לוין









 

דינה שהם // עיצוב תקשורת חזותית        בניית אתרים // QualityNet        כל הזכויות שמורות // מתחמי עיצוב בע"מ