"גילוי וכיסוי בבגד: היבטים פסיכולוגיים של הלבוש" היה הנושא ביום עיון אחרון בחוג לפסיכולוגיה של אוניברסיטת בר-אילן. עצם העובדה שיש התייחסות אקדמית לבגד, הוא סוג של הכרה בעובדה שבגד הוא לא רק "בגד הוא בגד הוא בגד", אלא הוא גם מצב תודעתי וקיומי. 

לא, אני לא הולכת לייבש אתכם עם תקצירי ההרצאות (המעניינות ברובן) אני אקדיש פוסט זה לכמה הגיגים משלי הקשורים בנושא אופנה. נתחיל בסמיוטיקה ופה הפתעה: דווקא בעברית שמות הבגדים מתקשרים להיבטים שליליים. אם זה בגד=בגידה,  או מעיל=מעילה, שלא לדבר על חולצה שכנראה נועדה לחליצה ואפילו סנדל שהופך להיות פעולה כוחנית כשהוא קשור לרכב (סינדול). וזה כנראה מתקשר לתפישה היהודית האומרת "הטוב מכל המלבושים שבעולם - כשילבש אדם דעת". מול שלילה זו של נושא הלבוש, עומד הפתגם היהודי שאומר "הלבוש עושה את האדם". כאן אני רוצה להזכיר את מה שעושים הבגדים בשביל ליידי גאגא מתוך ההרצאה של שחר אטואן, שחתמה את יום העיון. ההתייחסות אל ליידי גאגא כאל דוגמא פוסט מודרניסטית של אדם שחב את קיומו לאופנה, ממחישה את כוחה העצום של האופנה בהמצאת העצמי, כוח החורג בהרבה ממה שנהוג לחשוב. אלא שראשית צריך להגדיר מהי אופנה ואם חשבתם שזו משימה פשוטה, כדאי שתדעו שיש הגדרות רבות למילה "אופנה" ואני לא מתכוונת כאן להגדרה המילונית. באחד הקורסים שלימדתי ב"שנקר", ביקשתי מהסטודנטים למצוא 30 הגדרות של מעצבי אופנה למילה "אופנה" ותתפלאו, לאורך השנים שלימדתי את הקורס רק לעתים רחוקות פגשתי פעמיים את אותה הגדרה.
הנה כמה דוגמאות: "אנחנו מעדיפים לשקף את נקודת המבט שלנו על המציאות דרך בגדים", (מרטין מרג'יאלה). "להיות לבוש היטב לא קשור בבגדים טובים, זה שאלה של איזון והגיון, זה לדעת מי אתה", (אוסקר דה לה רנטה). "עליך להבין אנשים כדי ליצר בשבילם בגדים, מכיוון שהבגדים אינם קיימים במובן המופשט", (ביל בלאס).אוכל להמשיך עוד אבל נדמה לי שהמסר הובהר.
יש כמובן את ההתייחסות לבגדים במקרא ומספיק לדבר על כתונת הפסים של יוסף כדי להמחיש איך הופך הבגד לגיבור האמיתי בפרשת יוסף ואחיו.
אסיים בדוגמא אחת מתוך האמנות הישראלית, הממחישה העברת קונספט באמצעות בגדים, בציור של זאב רבן מ"בצלאל" אנחנו רואים את רות המואביה בשדה נושאת אלומות על ראשה. רות של רבן היא טהורה ועדינה וזאת משיג רבן באמצעות הלבוש שלה שהוא הדור ופשוט בעת ובעונה אחת. היא אמנם שייכת לתקופה מקראית קדומה, אבל בגדיה מייצגים את אופנת שנות ה-20 של המאה הקודמת. קשירת המטפחת על המצח וטשטוש קו המתניים הם מאפיינים מובהקים של אופנה זו וכך גם הריקמה המעטרת את המחשוף ואת איזור הירכיים. המסר האופנתי מחזק את המסר הציוני הטוען לזכות על ארץ האבות. הדמות של רות המומחשת באמצעות בגדיה היא קדומה ועכשווית ומחברת את הישוב היהודי אל מורשת התנ"ך. אפשר לכתוב על הבגדים ומשמעותם עוד תילי תילים של פרשנות פסיכולוגית-סוציולוגית-דתית- תנוגרפית, אבל מכיוון שזהו פוסט ולא מאמר אסתפק בזה.
לסיום, אצטט פתגם רוסי שאומר: "מקבלים את פניך בהתאם למלבושך, נפרדים ממך בהתאם לשכלך" כלומר, יש סיכוי לתקן את הרושם השלילי שעשינו כאשר הופענו בבגד הלא נכון למסיבה או לראיון עבודה, אבל אז אנחנו חייבים להיות מבריקים במיוחד...

הפוסט מתוך הבלוג של אילה רז וברשותה האדיבה