עם חזרתו של הקראפט לזירת העיצוב, גם העיצוב הקראמי פופולארי מתמיד. כלי הקרמיקה בדור הזה, מורדים בעבר ובשורשיו המסורתיים של הז'אנר. המרד מתבטא בהדפסים אקראיים עם טעויות מכוונות על ספלים וצלחות פורצלן אציליות, פגמים מכוונים במיופייפות של הכלים, כלי אוכל או פסלים מפורצלן גרוטסקי וכן שילוב של שפה חזותית עכשווית, על כלים בסגנון העבר. למשל, צלחות עם הדפסים של איקוני רוק פנקיסטים וביזאריים כמו דיויד בואי ואיגי פופ, במקום האצולה המפורכסת שניבטה מהם לאורך הדורות באירופה השמרנית.

המרד מודגש ביתר שאת בפיסול הקראמי, המסתלבט על גנדרנות העבר שאפיינה אותו: קשה לדעת מתי נגמרה תקופת הבארוק הדרמטי והחל עידן הרוקוקו הפומפדורי, שעיטר את חדריו של המלך לואי ה-15 וגם של פילגשו מאדם דה פומפדור. הרוקוקו היה הלך רוח לא פחות מאשר סגנון אמנותי ואין כמו סגנון הרוקוקו (1695-1760) כסמל לגנדרנות. התשוקה לדקורציה חצתה יבשות והרוקוקו הצרפתי, שינק מאיטליה והושפע מסין, שילב דרקונים, מפלים, זוחלים, צמחים וסלסילות פרחים ברהיטים ובאגרטלים ובכל מה שלא זז. הפורצלן השברירי, קסם לפסלים אף יותר מאצילותו של השיש והם יצרו אינספור פסלונים ועיטורים מפורצלן לשלל אובייקטים – מלאכים שהחזיקו באהילי מנורות, נימפות ורוזנות עטויות פרחים, כשציפורים ופרפרים ריחפו מעל ראשיהן, עיטרו מסגרות למראות, שולחנות פורצלן וסלסילות אוכל. אין תמה בכך שאמנים ומעצבים רבים כיום, בחרו בסמל זה של הבורגנות הגנדרנית, כדי לבטא מחאה, סלידה, או סתם להסתלבט על מאדם פומפדור בהומור.
הסתלבטות המעצבים על מסורת העבר, חלה גם על אובייקטים אחרים, כמו שטיחים, שעוני אורלוגין או ריהוט סלוני, שמעוצבים חציים בסגנון העבר תוך הכלאה עם סגנון מודרני עכשווי.