שני אדריכלים צעירים שותפים, אדריכל ירון ישראל ואדריכל יהודה כהן, הגישו פרויקט לתחרות  "guwanus art factory", שנערכה ע"י מגזין העיצוב והאדריכלות באינטרנט www.suckerpunchdaily.com.

ההצעה נמנתה בין 20 עבודות שעלו לשלב הגמר. מדובר במגרש הנמצא בברוקלין, ניו יורק. בצידו המזרחי של המגרש תעלת מים מלאכותית, ששימשה בעבר לפסולת לאזור התעשייה הישן שסביבה (ע"פ השמועות שימש גם לזריקתן של גופות ע"י המאפיה בתחילת המאה שעברה). בצידו המערבי של המגרש קצהו של רחוב סמית', זהו רחוב שמאופיין, בחלקו הצפוני יותר, בהתעוררות אורבנית פעילה של בתי קפה, מסעדות וגלריות.
מעל הרחוב עובר גשר שבו הרכבת התחתית עולה מעל פני הקרקע ולאחר מכן חוזרת אל מתחת לקרקע. הפרוייקט מנצל את כל האלמנטים שסובבים את המגרש, בכדי ליצור מרחב ציבורי שמאופיין במפגש וחיבור אזור התעשייה שמצידו האחד של המגרש ואזור המגורים האורבני שמצידו השני. חצי המגרש הוצף במים ומביא אותם עד לצומת שבפינת המגרש. כיכר רחבה שנפתחת בין צלעות המבנה, יוצרת חלל למפגש ציבורי (שחסר באזור) ומאחורי המבנה פארק ירוק ומוצל הפונה לתעלה והופך אותה לפסטורלית הרבה יותר. המבט המשתנה מן הרכבת העילית שסובבת את המגרש היווה נקודה משמעותית בעיצובו החיצוני של המבנה. המבנה עצמו בנוי כטבעת מוביוס זוויתית ורציפה שחלקה ה"תעשייתי" - סדנאות האומנים הגדולות - שקוע בתוך המים ומתחבר דרך גלריה ובית קפה לשני הצלעות הנשאות באוויר. זהו אזור המגורים של המבנה. כל יחידת מגורים, כפי שניתן לראות, מורכבת מסטודיואים פרטיים לאמנים, דירות, וחללים קהילתיים. המבנה תוכנן בבסיסו מתוך מחשבה על ניצול זרימת האוויר והתאורה הטבעית. אלו מגיעים, בשל צורת המבנה הייחודית, לכל חלקיו. כמו כן גשר שתכננו, כחלק מהפרויקט, מהווה הזדמנות לטיהור המים האפשרי באמצעות סכר מיוחד ומרכז בקרה שנבנה בצמוד אליו. הפרויקט, אם כן, יוצר מרחב ציבורי בעל מראה מונומנטלי שמגדיר את אופי השכונה על ידי גישור בין התעשייתי לעירוני, בין הפרטי לציבורי ובין המים לאדמה.