במדורנו זה "צילצול לחו"ל", אנחנו מתקשרים ליוצרים צעירים ויוצאי דופן ברחבי העולם ומקשים עליהם בשאלות, המנסות לחדור לנבכי יצירותיהם והמניע האפל שעמד מאחוריהם. הפעם קיבלנו מידע ממקור מהימן על יוצר יוצא דופן באמת: Jason De Caires, פסל אמן. כידוע, פסלים שעבודותיהם מוצגות בחוצות ובמרחב הפתוח, מבטיחים בעזרת עורכי-דין מיומנים, כי עבודותיהם יתוחזקו כהלכה (על-ידי העיריות או המוסדות שרכשו אותם), ישמרו שלא יחלידו חלילה וינוקו מכל רבב שדבק בהם. לא כך דה קיירה הפסל שלפנינו: הוא מפסל דמויות אדם ומציג אותם בקבוצות, במיצבים שהוא מקיים - מתחת למים במעמקי הים. ובכן, כדי להשביח אותם, מטביע דה קיירה את פסליו בים ומשתף את האוקיינוס ביצירה, להעלות על הפסלים שלו אצות, אלמוגים, אורגניזמים למיניהם וירקת ללא גבול. צילצלנו אל הבחור מיד וביקשנו ממנו מספר נתונים יבשים.

איך אפשר לחזות במיצבים שלך אם הם מתחת למים?
את הפסלים אני מביא לאתר באמצעות ספינה ובעזרת אנשי צוות אנחנו פורקים אותם אחד לאחד, מציבים אותם בסיטואציה שתכננתי ומחברים אותם לקרקעית. הם ממוקמים באזורים של מים רדודים יחסית וניתן לחזות בהם בצלילה עם שנורקל פשוט וגם דרך סירות עם רצפת זכוכית, המסיעות תיירים. הפסלים כמובן משתנים כל הזמן ומעניקים חווייה משתנה בכל ביקור.
איזה דיאלוג נוצר בין הפסלים שלך לסביבה הימית?
הפסלים שלי בנויים מחומרים המושכים יצורי ים אליהם ומעודדים אותם לקנן בתוכם וליצור בהם סביבות חיים. עם הזמן החולף, הסביבות הללו גדלות ומשתנות. לא מדובר רק באלמוגים, אלא גם במושבות של דגים החיות בין הפסלים ותיעדתי גם תמנון, שרימפסים וצלופחים, המקננים בתוך הפסלים.
היצירות שלך "נפגעות" על-ידי הסביבה. האם זהו סוג של מרד כנגד עבודות האמנות הנשמרות במגדלי שן ואסור לגעת בהן?
זה לחלוטין כך, העבודות נועדו לאזכר אתנו בזמניות והאורגניות של קיומנו ולא כדי להנציח ולקפיא משהו בעבר, אלא להמחיש למתבונן על החיות של השינוי והאבולוציה בקיומנו. אני מרגיש שאנחנו יצרנו ניכור ביננו לבין סביבתנו הטבעית, ובעבודות שלי אני מפגין סימביוטיקה ומערכת יחסים עם רגישות אקלוגית לסביבה שלנו.