דיברות למעצבים צנועים: איך תפרסמו עבודותיכם בכלי התקשורת

האם פיליפ סטארק היה מצליח בלי כשרון בשיווק? בעידן שבו מרסל וונדרס משיק את השנדליר החדשה שלו, במסיבה עם רקדנית הנתלית עליה ומוזגת שמפניה לקהל ומעצבות תעשייתיות סורגות סוודרים בתכניות ריאליטי – כל סטודנט מתחיל לעיצוב יודע: שיווק כיום הוא שם המשחק.

נגר, אופטיקאי, מתקן אופניים או אינסטלטור, יודעים שבלי לפרסם את שרותיהם, הסיכוי להגיע ללקוחות ולקבל עבודה, קלוש. מעצבים גראפיים, לעומתם, ממעטים לפרסם עצמם. אולי משום שפרסום עצמי נחשב בעיניהם כפחיתות כבוד, שהרי "אם אני טוב אז כבר יגיעו אלי". מוזר שדווקא אלה העושים לפרסומם ושיווקם של אחרים, "הולכים יחפים". איני בא כעת להטיף לכם המעצבים, מדוע כדאי לכם לפרסם, איפה, או למי כדאי לפנות, אלא בסך הכל להביא לכם כמה עצות, שיגרמו גם לכם (אולי) להופיע על דפי או גלי העיתון (ולא שאני חושב שזו אמורה להיות פסגת שאיפותיכם, אבל מעבר לכך שזה נחמד, זה גם מועיל).

הכירו את כלי התקשורת

למרות שלא כותבים הרבה על עיצוב בארץ, בכל זאת יש לא מעט עיתונים, מגזינים, אתרי אינטרנט (ואפילו בלוגים), שחוטאים בכך. לפני שאתם מפנים מידע על עבודותיכם לעיתונאי, כדאי לדעת מה מעניין אותו, על מה הוא נוהג לכתוב, איזה סוג של עיצוב תופס אותו, ולא פחות חשוב, מי קהל היעד של כלי התקשורת בו הוא כותב. מוסף התרבות גלריה שונה מהמוסף הכלכלי דה מארקר ומדור העיצוב במגזין שמנת, שונה ממדור העיצוב בגלובס. כדאי גם להבחין בין עיתון יומי לבין מדור שבועי או חודשי, בבחירת מושאי הסיקור. עיתון יומי לא יפרסם בדרך כלל ידיעה על פרס שזכיתם בו לפני שבועיים, מה שמדור שבועי או מגזין עשויים לעשות. חשוב שהטיימינג במסירת המידע לכלי התקשורת, יהיה מדויק.

הכי נוח לדבר באימייל

לא קשה למצוא את האימייל של כתבי העיצוב. אימייל קצר ותמציתי עם הפרטים הרלבנטיים, יעשו בדרך כלל את העבודה יותר מכל שיחת טלפון שעשויה להטריד בזמן לא נוח ולהכביר במילים מיותרות. אל תשכחו לצרף לחומר שאתם שולחים, תמונות או לינקים. בכל זאת מדובר בעיצוב, ולא משנה כמה תספרו שהמוצר נראה מדהים או מהמם, בלי תמונה אין לכם סיכוי לעבור לשלב הבא. השקיעו בצילום מקצועי, למרות שהוא יקר מצילום שהחבר שלכם צילם במצלמה דיגיטאלית. סוד קטן: עורכי עיתונים אוהבים תמונות יפות שמוכרות את העיתון, ולצילום סקסי יש סיכוי מצוין להתפרסם, יותר ממוצר מבריק יותר המצולם גרוע. אל תסתמו את האימייל של הכתב בתמונות ששוקלות עשרות מגה, אפשר לחלק את התמונות למספר אימיילים, או לשלוח מספר תמונות ברזולוציה נמוכה ולספק איכות טובה יותר כשתתבקשו. אל תשכחו לצרף פרטי התקשרות כמו טלפון ואימייל, שניתן יהיה לחזור אליכם.

פנו פנייה אישית עם שם הנמען

אל תשלחו דואר אלקטרוני בתפוצת נאט"ו. פנייה אישית תמיד תמשוך תשומת לב אישית וגם תיצור רושם. הקפידו לא לטעות באיות שם הנמען ונסו לזכור האם מדובר בגבר או באשה, זה לא ברור מאליו. זה אולי אמור להיות טריוויאלי – אך הקפידו על עברית נכונה. הסיכוי של טקסט עילג להגיע לפח האשפה גדול יותר ממכתב המנוסח כראוי, שהרי יקראו אותו מי שהכתיבה היא מקור פרנסתם. דעו שלא תמיד הכתב הוא שמחליט על פרסום ידיעה ולכל כותב יש עורך (או עורכת), שזכות המילה האחרונה – ולפעמים גם הראשונה, ביחס לכל פרסום שמורה להם.

בלעדיות או ראשוניות

 סיבה נוספת לא להפיץ מכתב בתפוצת נאט"ו, היא כי כתבים (ובמיוחד העורכים שלהם), אוהבים להיות הראשונים שמפרסמים כל ידיעה, ואם אפשר לזכות בבלעדיות, זה בכלל טוב יותר.

אל תשקרו

הניסיון מראה שלרבים יש נטייה להגזים ולקשור לעצמם כתרים שלא תמיד מגיעים להם (ומעצבים לא יוצאים מהכלל במקרה הזה). לכן, אל תסתירו מידע חשוב. אם אתם טוענים שאתם הראשונים, או היחידים, או שזכיתם בפרס, או כל הישג הראוי לצ'פחה עיתונאית, כדאי שיהיה לזה בסיס, עדיף אפילו לתמוך את גרסתכם בלינק או אסמכתא צנועה. אם כבר נחשפתם ודשו באטרקציה שלכם ופרסמו עליכם כתבת שער במגזין המתחרה, ציינו זאת. לא חייבים כמובן לספר הכל, אבל קחו בחשבון שבמוקדם או במאוחר יעלו עליכם ואז אבוד לכם (כמעט) לתמיד.

איזה חומר יחצני מתאים לשלוח לעיתונאים

הכל (כמעט), מהארץ ומחו"ל, מההווה ומהעתיד. תחרויות ופרסים שזכיתם בהם, קולקציות חדשות שהוצאתם, סטודיואים חדשים שחנכתם, מוצרים חדשים שפיתחתם, תערוכות שהשתתפתם בהם, מגזינים מחו"ל שכתבו עליכם, ספרים שמציגים עבודות שלכם, כנסים שלקחתם בהם חלק, חנויות חדשות שפתחתם, ועוד. מצד שני, אל תשלחו את הכל בבת אחת, כדאי לנסות לשלוח דיוור תקופתי וכך גם אם לא הצלחתם לעניין כלי תקשורת הפעם, אולי זה יקרה עם סיפור אחר משלכם בעוד שלושה חודשים.

לא להתייאש ולא להתבייש

כל עוד אתם פועלים לפי הכללים, אין לכם מה להפסיד, זאת בהנחה שאתם לא שולחים מדי יום הודעה משמימה ולא רלבנטית, שבמקרה הגרוע תגיעה לפח הזבל. במקרה הטוב גם אתם תוכלו לזכות בחיי נצח, ובפעם הבאה שגוגל יחפש אתכם יהיה לו קצת יותר קל. גם משהו, לא ככה?

בהצלחה.



יובל סער, מעצב ועיתונאי עיצוב
      דיברות למעצבים צנועים: איך תפרסמו עבודותיכם בכלי התקשורת

איך למשוך את תשומת לבה של התקשורת? דיוקנו של מרסל וונדרס מהאתר שלו