החלל גדול ומרווח והקירות צבועים שמנת חרדלית. על קיר הכניסה מודבק הדפס תמוה וצבעוני של פועלים כלשהם, בשוק כלשהו, בעשור כלשהו, ומנורות מדליקות דמויות טיפות עגולות מפיצות אור נעים ובהיר. הבר הארוך משלב עץ ונירוסטה ומשווה למקום מראה של דיינר אמריקני ובאמצע התקרה, כמו להחזיר שנים אחורה, תלוי כדור דיסקו גדול שלא מתכתב בשום צורה שהיא עם מוזיקת הג'אז האיכותית שמתנגנת ברקע.

רומנים וחובבי השום ישמחו וודאי להכיר את המסעדה הזו, שחלק מסדר היום הקולינארי שלה הוא שימוש נרחב בשום. קרניבורים ובעלי עיניים גדולות, ככותבת שורות אלו, יאמצו לקיבתם את המנות הגדולות והמחירים הידידותיים לסביבה, וחוטאים חסרי מוסר ישמחו לגלות את הכבוד הגדול שנותנים כאן לבשר לבן.
התחלנו בבר סלטים ים תיכוניים המכיל בין היתר נקניקים תוצרת בית, סלטים בלקניים, דגים מעושנים וחמוצים. בר הסלטים נגיש וחופשי למזמיני מנה עיקרית, וכרוך ב- 35 ₪ לאוכלי הראשונות בלבד (אנשים עם הפרעת אכילה). ואלו הרשמים מביקור בבר הסלטים: סלטי החצילים אכזבו ונעדרו טעם גרילי או ארומת קלייה מעושנת, כמתבקש מסלטי חצילים בלקניים. הנקניקים לעומת זאת היו טובים מאוד, והטוב מכולם היה מורטדלה לבן, רך ועדין, ששום תיבול אגרסיבי לא העיב על טעמו הטבעי של המנוח. סלט עלי המנגולד היה טוב ומרענן וסלט מסקרן של תרד עם גבינת המאירי הפתיע בטעמו הממכר ושימש אותנו נאמנה עד לשלב הקינוח. האיקרה היתה מיותרת ונראה היה שהדג האומלל עבר מסכת עינויים קשה טרם נמעך באכזריות לפנכת השמנת.

מהמנות הראשונות רווינו נחת. נקניקיות פטריצ'ין מבשר לא מאוד כשר בכרוב כבוש ובירה שחורה (25 ₪), היו מצוינות. המעטפת שהתפצחה בפה בקרנצ'יות שכזו, גילתה שתוכן כברן: מעודן ורך ונעדר חתיכות סחוס מפתיעות. צלייתן בגריל רק הוסיפה לטעם החטא רמז של עשן ופחמים שגרם לי להכריז בהנאה: הארד קור.

היות ורבע מהדם הכחול הזורם בעורקי מקורו ברומניה הרחוקה, החלטתי לצאת לטיול שורשים קולינארי ולהזמין את הצו'רבה (30 ₪), אותו מרק רומני חמוץ ועשיר בירקות, עלים ובשר. עצמתי עיניים וטעמתי. המרק ניצח ועמד בשלושה קריטריונים חשובים: 1. דמיון עז למרק הצ'ורבה של אמי. 2. חמיצות ראויה. 3. התהדרות בבשר שפונדרה רך וספוג טעם שניכר עליו כי בושל זמן רב.
מנה שנושאת את השם החיבתי "סרמלה" של כרוב ממולא בבשר לבן ובייקון מעושן (35 ₪) עינגה גם היא בטעמה. הכרוב היה רך ולמילוי הביתי נוסף טעם מיוחד בזכות נתחי אווז ששולבו ברוטב.

מבלי לפגוע בספריבס, בדגים או בפסטות, סגרנו על סטייק אנטריקוט במשקל 350 גרם (98 ₪). פחדתי שלא נשבע, שנישאר רעבים, ויותר מכל, שנלך לישון על בטן ריקה. אז גיבינו בקבב רומני (55 ₪) וקבב כבש (55 ₪), מלווים בצ'יפס. האנטריקוט המיושן היה טוב מאוד. מעטפתו נחרכה חלקית, וכשפצעתי אותו בסכיני המאיימת, התגלתה עסיסיותו במלוא תפארתה. הבשר היה רך ונעים ושום סיבים מעיקים או פיסות שומן מבהילות לא נרשמו. צלייתו הקצרה שמרה על עסיסיותו והוא לווה בשני רטבים: רוטב פלפלת חריף מדי ורוטב יין אדום מתקתק וטעים. את תחושת האושר חיזקנו בפינו נואר של יקב ד"ר ירושלמי (35 ₪) לכוס, שבתחילה היה מעט אלים עבורנו, אך ככל שנשם את אוויר המסעדה ונהנה מריח הבשרים, כך הלך והשתבח. בסוף הארוחה כבר הפכנו חברים טובים.

שלושה קבבים רומניים על בסיס שום בתיבול בשר. סליחה, על בסיס בשר בתיבול שום, היה שומיים למכביר ומעט תוקפניים עבורי ועבור זה שיסע איתי במכונית ויצטרך לסבול מאפקט השום. קבבי הכבש היו מהנים ולא דחוסים מדי ועתירים בטעם המיוחד האופייני לבשר ולשומן כבש. השום אפף מכל עבר ואיים לבקע את המעטפת הדקיקה שחצצה בינינו לבין העולם החיצון. גם עם אלחך עלי מנטה רעננים ספוגים במיץ לימון, אשאר שומית לנצח. עשה עמי חסד והזמן עבורי קינוח, כך שכנעתי בקול תחנונים את בן זוגי לחוויית השום והמלצר האמפאתי המליץ קשות על הפפנאש - סופגניית גבינה אוורירית בשמנת חמוצה ורוטב דודבנים (29 ₪). הרומנים יודעים מה טוב בחיים ובצק הגבינה, בשונה מבצק סופגנייתי רגיל, היה חמצמץ ועדין יותר. אם שוברים את המעטפת הפריכה והשחומה, ונותנים לשמנת החמצמצה להיספג בבצק החם, ולהתערבב ברוטב המתוק, אפשר להישען אחורה, לפתוח כפתור במכנס, להזמין תור לקרדיולוג ולהודות בפה מלא נחת שאנחנו את שלנו עשינו.
טעמים ומקרא
כן – בזכות אגף הבשרים המרשים והטעים.
כן – כי לפעמים פשטות שווה יותר, וחוסר יומרנות משרה נינוחות.
כן - בגלל המחירים הנעימים לכיס וגודלן הנדיב של המנות.
כן – בשם כל העם הרומני לדורותיו.
לא – כי לא חבל על כל החיות המסכנות האלה?
ותפסוק: אויינק אויינק

ובהושיטה ידה לקחת מן הבהמה ההיא ולבתרה לאומצה, יבוא אל פתח בית הקצביים איש מישראל וידבר אל ליבה ויפתה אותה בדברי מתק והדר. ותלך אחריו ביום ההוא אל פתח מערתו, ויקרב אליה וייתן בידה קערת סלט עלים רעננה וקיש תרד ובצל אדמה. ותאכל ממזונו ותשתה מיין כרמו. וילמד אותה ביום ההוא מדברי תבונתו, ויאמר לה כי ארור הנחש מכל חיות השדה, והוא  אשר השיאה לאכול את הבהמה הנמוכה, וכי חלקלק הוא. ודברי ארס דיבר עימה הנחש והסיתה לדבר חטא.
ומאותו היום בו התגלה איש ישראל לפניה, תשרור האיבה בין האדם להולך על גחונו.
פרסקו  בר- בשר, הרצל 23, רחובות