הצרפתייה הוותיקה מפלורנטין שנעלמה מחיינו לפני שמונה שנים, נפתחה מחדש ברמת החייל - מקום משכנם של חברות תקשורת והייטקיסטים שימיהם ספורים, והיא מציעה תפריט צרפתי עם טוויסט עדכני ושילובים מפתיעים של טעמים וחומרי גלם. המנות יספקו את אוהבי הבשר, יעניינו את אנשי הדגים ויגרו את החוטאים בפירות הים. מארי החדשה, שעוצבה על-ידי ארכיטקטית הפנים ענת כחלון,

שטח המסעדה מחולק למספר חללים אינטימיים על-ידי מחיצת עץ הדורה, וקירות בצבע שמנת מחופים בלבנים בעלות מראה עתיק ומסתורי, שביחד יוצרים משחק חומרים וטקסטורה. לאוהבי הניגודים ולאלו המשתייכים לגילדת הנפחים, אמליץ לשאת עיניהם אל על: הדבר הראשון בו יתקלו הוא נברשת ברזל מרשימה המשתלשלת מהתקרה, עבודת ידי אמן נפחות אשר יצר אותה בשנות השלושים. אוהבי הניגודים יצטרכו להטות את ראשם רק עוד קצת ואז יתקלו בעיטורי מלאכים מוזהבים המצוירים על התקרה בסגנון רומנטי מתקתק. כל זאת כמובן, לא אומר שאפשר לוותר על ביקור בקפלה הסיסטינית, אבל לפחות מלאך שמנמן אחד תוכלו למצוא כאן. רק בחזית, ניצבת הוויטרינה בעלת הפרופיל הבלגי, ומחזירה את הסועדים מאה שנים קדימה. במתחם הישיבה החיצוני, הממוקם על דק עץ מוגבה מהרחוב ועליו שולחנות עץ וונגה המכוסים במפות לבנות ומזמינות, האווירה פחות פורמאלית ותשמח את מנשנשי הצהריים.
בעיה מספר 2: חפצנו באלכוהול, המליצו לנו על קוקטייל. סגרנו על סנגרייה אפרסק (35 ₪). התאכזבנו. פינטזנו על מתיקותו התינוקית של האפרסק, רצינו לנגוס בקוביית הפרי ולהצטמרר משפריץ האלכוהול שנספג בבשרו. במקום זה, נכונה לנו אכזבה. הטעם היה תעשייתי ולא מוגדר ויצר דיסוננס קוגניטיבי בין המוח המפנטז לבלוטות הטעם. פתרון: סחר חליפין. החלפנו לקברנה סוביניון רזרב של יקב רות (45 ₪) שהיה נעים, עמוק ועז טעם.

טרם המנות הראשונות הגיעה לשולחן סלסילת לחמים מגרי מראה, שלצערנו לא הצטיינו מבחינת פריכות ואווריריות, וממש שיוועו לחזור לתנור לחימום חוזר שרק ייטיב עם פריכותם. פתחנו במחווה לדגת ולפרי הים. רביולי שרימפס בקרם אספרגוס (64 ₪) היה מענג, ומולא בחתיכות שרימפס טרי ובשרני. הבצק בושל לדרגת אל דנטה והיטיב עם מילויו. ואני, שנמנית עם אוהבי האספרגוס, התענגתי מהרוטב השמנתי- קטיפתי- אספרגוסי שרק חיזק חיובית את טעמו העדין של השרימפס. את הטוויסט היוו קוביות הבטטה שתרמו במתיקותן הקרמלית. במרכז המנה שכן לו המנהיג הבלתי מעורער: שרימפס שלם ששריונו לגופו ומסביבו טיפות שמן צ'ילי. מנת פוטיפור טונה אדומה (62 ₪), שבשוליה קראסט זרעי כוסברה ושומשום, פלפל אדום קלוי, דלעת מקורמלת וויניגרט פלפלים, הוגשה על צלחת לבנה ונאה. נתחי הטונה נראו ככתמי צבע והצלחת שימשה להם פלטת צבע אומנותית. ארבעה נתחים קטנים של טונה אדומת בשר וחריפת שוליים הונחו על פילה דק של דלעת מקורמלת, שבבסיסה שלולית כתמתמה של וויניגרט פלפלים עם ארומה מעושנת ומפתיעה. משתתפי המנה הדקורטיבית הזאת יצרו מגדל שכבות צבעוני ומרשים, ובאמצע הונח זר עלי חמניות חמצמצים. מה שאומר שסקלת הטעמים במנה נתנה ביטוי לכל אחד מחמשת הטעמים.

למנות עיקריות בחרנו בשקדי עגל (92 ₪) ופילה מוסר ים (98 ₪). היות שתהליך הפיכתי לאדם נורמטיבי בעל מצפון מפותח וכישורים חברתיים הביא אותי לחדול מצריכת כבד אווז, נוטה אני מעת לעת לעצום עיניים ולהערות לקרבי שקדי עגל המרווים את געגועי לכבד אווז נימוח וכולסטרולי. וכאן, בגרסת מארי אנטואנט, הוא אכן הצליח להשקיט קצת את הגעגועים. מבחוץ צופו השקדים בתערובת תבלינים מזרחית ונחרכו קלות להדגשת טעם הגריל. לצידם הוגשו תרד בחמאה חומה ופולנטה של תירס וכמהין, שהיתה מיוחדת וטעימה מאוד. שלא כפולנטות אחרות,  הצטיינה הנ"ל ברכות, עסיסיות וטעם אדמתי חזק הודות לפטריית הכמהין ששולבה במנה. פילה מוסר הים היה רך בשר, ואמי נהנתה מהטעם הדגי - טבעי שהתאפשר הודות לתיבול מינימלי. לדידי היה הטעם מעט חזק והעלה זיכרונות משייט כושל בקפריסין, מלווה במחלת ים קשה וקפטן שיכור. על פילה המוסר הונח קונפי שומר מתקתק וארומתי וריזוטו תפוחי עץ שהיה קשה מדי ונעדר גוון או טעם.

קינחנו בטארט תפוחים (44 ₪) במילפיי בצק עלים, קרם שקדים ותאנה ביין. קראו לי שמרנית, קראו לי פרימיטיבית חשוכה, אך אני מעדיפה את הטארט שלי לוהט, כזה שכרגע יצא מהתנור ומסכן את המלצר בכוויות קשות. הטארט של מארי אנטואנט היה טעים, אך הוגש בטמפרטורה נמוכה מדי. קרם השקדים האיכותי שליווה את הטארט היה מעודן והשתלב מצוין עם חמצמצות התפוחים, והתאנה השיכורה תובלה כראוי והיתה מלאת טעמים. מי יודע איזה פלא היה מחולל חימום ממושך יותר (ע"ע לחמי הבית) לטארט המפוספס.
עקומת התמורה: אכלנו טוב ונהנינו מאוד מהשילובים המיוחדים וממשחקי הטעמים בכל מנה. השירות היה קשוב, יעיל ומתעניין ואפשר לנו להרגיש כאורחים ולא רק כלקוחות. בפעם הבאה ננסה להתאים עצמנו למציאות הכלכלית ונדגום את העסקיות הסלחניות לכיס ולריקון קופות הגמל. שיעורי בית: מאזן תשלומים. נא לשנן היטב את המשוואה הבאה: אכילה במסעדות+תיקים חדשים+אקססוריז+נעליים = מגורים באוהל מתחת לגשר מעריב
טעמים ומקרא:
כן –  בגלל שבכל מנה יש טוויסט מעניין שיחמיא גם לחיך שרגיל להפתעות.
כן – בגלל שפולנטה כזאת בשילוב כמהין, טרם טעמתם.
לא – כי מחיר המנות מחייב הקפדה על כל פרט ופרט, ואם נתרגם למשוואה: 89 ש"ח למנה + ריזוטו לא מוצלח = פגיעה בכיס ובשביעות הרצון הקולינארית
ותפסוק:
כן - אבל רק בזמן עסקיות או עליות שערים.

ויהי בחצי הלילה וירד מלאך החבלה אל הארץ, ויספר באזנם על נזקי הפנסיה וריקון קופות הגמל. וביום המחרת יאספו זקני השבטים סביב שערי הבורסה וייצגו איש איש את שבטו וימנו בראשם נגיד שבט ישראל. ובצאת החמה ביום הארבעים לאסיפת השבטים, ייצא הנגיד ובידו דוחות מאזן ויכריז בפני בית ישראל: נדר תנדרו ומעש תעשו, כי ביום הזה למדתם ממני את מצוות החיסכון ואת דברי ההתנהלות בזמן משבר. ולא יהיה לכן נגיד אחר מלבדי, ואת מצוותי תעשו בעבור שיקום הכלכלה. ובאותם הימים יהיה מקומו במלכות ישראל ויהיה למנהיג בארצו.
Marie Antoinette, הברזל 7, תל אביב