פצחנו במנות ראשונות, ומתפריט הנגיעות המיועד למנשנשי הבר ולאנשי התיאבון המצומק, הזמנו בשמו של האחיין העתידי ניוקי כמהין וקוקי סאן ז'אק (36 ₪), הראוי למחיאות כפיים סוערות. ניוקי תפוחי האדמה היה נימוח אך לא דביק וצוות לרוטב שמנתי מנוקד בפטריות כמהין שחורות. הטעם היה אדמתי וחזק והשלים את טעמו המעודן של הניוקי בצורה מושלמת. את הרכיכה האיכותית נאלצנו להרחיק עקב אלרגיה ממנה סובלת כותבת שורות אלו. אך גם בהיעדרה נהנינו רבות. את הצלחת הברקנו באמצעות לחם ביתי וחלה שהוגשו לשולחננו על חשבון הבית. הקטנצ'יק רווה נחת ובעט באמו בהכרת תודה. האם הלכה על מרק חצילים שרופים עם שעועית, כוסברה ופרמז'ן (34 ₪) מהתפריט הרגיל (אחרי הכל, היא אוכלת בשביל שניים) ואני חטאתי ברביולי שרימפס עם חציל חרוך, עגבניות לחות, קונפי שום וזיתי תסוס (48 ₪), גם הוא מהתפריט הרגיל (אחרי הכל, גם אני אוכלת בשביל שניים). המרק שלה היה קטיפתי וסמיך במידה הנכונה והשעועית הוסיפה נוכחות מעודנת לחריכות של החצילים, כך שסך הכל התקבל מרק עדין עם רמז קל של עשן חצילי. הרביולי הצטיין בהגשה נאה שהעלתה את רף הציפיות. המילוי היה פשוט וטעים והבצק דק ורך, אך כוכב המנה היה ללא ספק הרוטב שהכיל מגוון טעמים יצירתי. העגבניות הלחות הסבו מתיקות, קונפי השום החרה החזיק אחריהן אך הוסיף בחריפותו הארומטית, והחציל החרוך נתן את הטעם המעושן. מעל הרביולי נחו להם שרימפס לבושים בשריונם האדמדם וזכו לקילוף יסודי וטבילה עקבית ברוטב הלא שיגרתי הזה. לצד המנה נהניתי מכוס מוסטלי קברנה פרנק של יקב טוליפ (31 ש"ח) האהוב. כל לגימה מהיין המשובח הזה לוותה ברמזוזיי טעם של פירות יער, אדמה ועץ. ממש כמו טיול ביער בליל ירח מלא.

כזו היא מנת האוסובוקו טלה המוגשת עם תבשיל קוסקוס וירקות שורש (94 ₪) האוסובוקו הנדיב בגודלו עמד במרכזו של קוסקוס וירקות שורש ספוגי טעם, והיה רך במיוחד. בישולו הארוך ניכר בו ושכבתו החיצונית זוגגה ברוטב מתקתק של ציר טלה ויין, אך בשל כמותו המזערית כמעט ולא הורגש, דבר שהפך את הטלה ליבש מדי. רק לאחר תגבור באגף הרטבים יכולנו לספוק כפיים בהנאה. עבורו ועבורה הוזמנו צלעות טלה בגריל על קרם קסביה ותבשיל ארומטי של חיטה (124 ₪). קרם הקסביה התגלה כפירה עדין של ארטישוק ירושלמי ממכר, ובליבו תבשיל החיטה שפיזר ניחוחות קינמון, ציפורן והל לכל עבר. ארבע צלעות טלה שהזדקרו מתוך כל הטוב הזה נצלו במידה הנכונה. מבחוץ שמרו על פריכות ועוטרו בפסי חריכה, אך מבחינה פנימית שמרו על גוון אדום הולם, וכך נכלאו להם הטעם והעסיסיות וזיכו את המנה באהדת הקהל.

הקטנצ'יק, בבעיטות עזות, דרש קינוח. כל-כך צעיר וכבר ניחן בכושר שכנוע מרשים. טקסטורת שוקולד (45 ₪) יקרת מחיר הגיעה לשולחן מלווה בקריאות התפעלות. שלי, שלה ושלו. חשבתי לקחת הביתה, לתלות על הקיר, להזמין אורחים ולהשוויץ ביצירה הפוסט מודרניסטית שלי. על צלחת ארוכה ויפה הוצבו שני ריבועי פאדג' שוקולד סימטריים להפליא, באמצע עמדה גיגית בגימור וינטאג' של בצק פריך העשוי שוקולד ובתוכה גנאש עשיר עליו צפו פצפוצי וולרונה. את המייצג סיים כדור גדול של גלידה שוקולדית עם עיטור תחרה מפוסל גם הוא, מהפולים המשובחים האלו. האצטקים היו מתעלפים. אסטרטגיה מסובכת תוכננה טרם ניגשנו לפירוק המנה. היא פעלה בחזית גיגית השוקולד וגרמה להצפה מכוונת, ואני פגעתי בפאדג' המריר - האיכותי והמושלם. שימוש נדיב בחמאה ובשוקולד איכותי, וקימוץ בקמח, יצרו את והאווריריות הכייפית והמרקם המושלם בקינוח המושחת הזה. גם ברגעים אלו, כשאני כותבת שורות אלו, איפוק רב אוחז אותי ומונע ממני לצרוח את נפשי לשמיים ולפצוח בריצה משולחת רסן למתחם הבורסה. לאיזון החיך והנפש פונקנו על חשבון הבית, בכדור גלידת לואיזה משובחת ומרעננת. שני כדורי סורבה נוספים שהזמנו (12 ₪ האחד), יצרו את הרושם שמישהו באגף הקינוחים, יודע לבצע נאמנה את מלאכתו ומשחק לי עם הרגשות. הראשון ששבה את ליבי היה כדור כתמתם של סורבה קלמנטינות. לא רק שהנ"ל הצטיין במרקם אוורירי וענני להפליא. טעמן של הקלמנטינות היה עז כל–כך, שנדמה כי רק לפני רגע נקטפו מהעץ על–ידי מתנדבות הולנדיות דקות גוו. חמצמצות מרעננת ומתיקות פרי ההדר הדהדו בצמרמורות נעימות של עונג. הכדור השני אמנם לא נבחן על–ידי עקב סלידה עזה ממלון, אך גרף מחמאות נלהבות מאגף ההריונית וזכה לשבחים.

המשימה הושלמה, וכעת, לאחר שהקטנצ'יק למד על בשרו כל מה שאפשר על הנאות החיך ובלוטות הטעם, והורגל לטוב ביותר, נותר רק לחכות ולראות איך יתמודד עם החלב בחודשים הראשונים לחייו.
טעמים ומקרא
כן – בזכות ניוקי הכמהין שאין שני לו.
כן – בזכות ההרגשה המתגמלת בתום הארוחה. על אף מחירה הלא זול, פינוקים קטנים שמוזרמים מעת לעת לשולחן פלוס שירות אדיב, מקצועי וחייכני, מטים את דו"ח הרווח והפסד לצד החיובי.
כן – כי המקום אידיאלי לישיבות עסקים ולהרשמת אורחים פיינשמקרים מהתפוצות.
לא – כי מילא לצאת את גבולות תל-אביב, אבל אזור הבורסה הוא לא מהאטרקטיביים ביותר שיש לערים השכנות להציע.
ותפסוק: כן, כי מנות הדגל מצדיקות יציאה מגבולות תל-אביב. וגם בגלל שסוף כל סוף נמצא המקום האולטימטיבי לקחת אליו אורחים מהתפוצות. 

ותאכל מן האוסובוקו ומתבשיל החיטה. ומן המלפפונים החמוצים תיטול שבעה ואת פולי הקקאו תניח תחת אבן הרחיים ותוסיף מאגוזי העץ ותרקח ממרח נוטלה. ותהיה דעתה טובה עליה. והארץ שקטה.