הוא נולד בלונדון ב-1943 והחל את הקריירה שלו כפועל נמל בגיל 14, לאחר שנטש את בית-הספר. בגיל 22 (1965) התקבל כמעצב בהוצאת ספרי הכיס הפופולארית Penguin. "האמת שתמיד חלמתי להיות משורר, והנה מצאתי עצמי מעצב ספרים לפינגוין בשביל הכסף", נזכר אלדרידג', "לא הייתה לי כל הכשרה בעיצוב ולכן הייתי עם המון חוסר בטחון בהתחלה כשביקשו שהאייר עטיפות לספרים". אחרי אתנחתא קצרה כארט דיירקטור בעיתון סנדיי טיימס, הוא שב לפנגוין כארט דיירקטור של ההוצאה והמשיך לעצב רבות מעטיפות הספרים שלה. כך למשל עיצב את עטיפת ספרו של ג'ון לנון The Penguin John Lennon, ב-1966.

עטיפה של אלדרידג' לספרי פינגוין

עטיפה של אלדרידג' לספרו של ג'ון לנון בהוצאת פינגוין (חזית וגב העטיפה)

ספר השירים של הביטלס עם איוריו של אלדרידג'

שיתוף הפעולה עם ג'ון לנון הוביל להזמנות נוספות מתעשיית הפופ: בדצמבר של אותה השנה (1966) אייר את אלבומם השני של להקת The Who, A Quick One (בארה"ב שונה שם האלבום מטעמי צניעות מ"חפוז", ל"ג'ק המאושר", כשם אחד מהלהיטים שבאלבום). שלוש שנים אחריו באה עטיפת האלבום Goodbye Cream, שם אירוני לאלבום האחרון שהוציאה להקת הקצפת, שחבריה אריק קלפטון, ג'ינג'ר בייקר וג'ק ברוס כבר לא היו חברים כל כך טובים זה עם זה ופירקו את הלהקה זמן קצר אחר-כך. "זה התחיל בלהקת The Who שהזמינו ממני עבודה, אחר-כך באו הקצפת, הרולינג סטונס ואז הגיעו הביטלס", הוא מספר, "באותו זמן כבר הייתי יועץ העיצוב של חברת אפל של הביטלס, היה לי מוניטין טוב וגם סגנון מגובש, שהתאים והיה 'חם' באותה תקופה. כינו אותי 'Beardskey in blue jeans'". בסבנטיס (1975) הייתה זו עטיפת אלבומו האוטוביוגרפי של אלטון ג'ון Captain Fantastic and the Brown Dirt Cowboy שעיצב באינספור דימויים מצויירים. הוא הפך לאייקון של עידן הפופ לא רק בזכות עטיפות תקליטים שאייר, כך למשל ב-1966 במקביל לעבודה עם לנון ולהקת המי, הוא הוזמן על ידי אנדי וורהול לעצב את כרזת סרטו "נערות צ'לסי", בו כיכבה ניקו וצלילי הפסקול של הוולווט אנדרגראונד.
מבחינת המשקל הסגולי של אלדרידג' בעיצוב השפה החזותית של מוסיקת הפופ, ניתן להשוות אליו רק את Roger Dean, אף הוא מאייר בריטי בן גילו של אלדרידג', שהחל משנת 1968 ואילך לקח חלק דומיננטי יותר מאלדרידג' בתחום ועיצב את עטיפות אלבומי להקות הדור הבא של המוסיקה המתקדמת (פרוגרסיב רוק), כמו Yes, Atomic Rooster, Uriah Heep, Gentle Giant.

הוירטואוזיות וטביעת החותם האישית שלו, באו לביטוי במיוחד בשני ספרים שאייר ושהוא זכור בעיקר איתם: ספר שירי הביטלס שאייר ב-1969, The Beatles Illustrated Lyrics, בו איוריו תפסו בעצם את מהות הקסם והמשיכה של תופעת הביטלס בעצמה והיוו חלק מממה שהרכיב את תדמיתם של הביטלס. האיורים היו חלק בלתי נפרד מהשירים שבספר ויחד התחברו למקשה אחת של עולמם הציורי, הלירי והפיוטי של הביטלס. ב-1973 יצא לאור ספר ילדים עטור פרסים Butterfly Ball and the Grasshoppers Feast, שאלדרידג' אייר בהתבסס על ספרו של ויליאם רוסקו מ-1802, על נשף של חבורת חרקים וחיות קטנות. על הספר נאמר שהוא ספר הילדים היפה ביותר שיצא במאה האחרונה, והוא עמד לצאת לאקרנים כסרט אנימציה ואפילו נכתב לו פסקול עם שיר נושא של רוג'ר גלובר (לשעבר מלהקת סגול כהה), אך הפרויקט בוטל לבסוף. ספר זה, לצד עבודותיו ללהקת הביטלס, הקנו לו את המוניטין הבינלאומי שלו כמעצב.

כשאנו מבקשים מאלדרידג' לתאר את תהליך העבודה שלו עם אמני הפופ הידועים ואיך הוא תרגם את הטקסטים שלהם לתמונות, הוא אומר "זה ישמע יומרני, אבל יש לי עין שלישית, אני אמן מאד חזותי ואני לא עושה סקיצות. כשוורהל נתן לי את הבריף של הספר שלו 'נערות צ'לסי', ידעתי מיד איך תיראה הכרזה לסרט. או שהיה לי דימוי ברור של לנון לשיר שלו וכשהראיתי לו אותו, מצוייר כמו זחל, הוא הראה לי את המילים של השיר ואמרתי, לעזעזל, זה בדיוק מה שדמיינתי". אלדרידג' משתמש הרבה בפוטושופ ביצירת האיורים שלו ומגלה שהוא מתחיל תמיד כל איור בפינה הימנית התחתונה של דף הציור וממלא את הציור בכיוון הפינה השמאלית העליונה שלו, זאת גם כשיש לו דמות מרכזית שניצבת במרכז הנייר. כמעט תמיד הוא יודע בדיוק מה יהיה מצוייר בתמונה שהוא יוצר.

אלן אלדרידג' אז והיום

כשמביטים על חגיגת הרטרוספקטיבה שעורכים לאלדרידג', כשהוא נשאל איזו תקופה הוא זוכר בהכי הרבה געגועים, הוא מתרווח בכסא ומצביע על עבודתו עם הביטלס וחברת אפל ועם ג'ון לנון. כשמבררים איזו עטיפה של אלבום הוא הכי אוהב, הוא מתלהב דווקא מהעטיפה שעיצב לדיסק "רקוויאם מלחמה" של הקומפוזיטור בנג'מין בריטן, "אני חושב שפשוט עיצבתי את העטיפה של האלבום שאני הכי אוהב", הוא אומר. "הכירו אותי כאומן פסיכדלי, מסצנה שיצרה בהשפעת סמים. אבל היו בתוכי המון חלקים פסטוראליים ושלווים שרציתי לגלות. התקופה השתנתה, הסגנון ההזוי שעשיתי לביטלס, לרולינג סטונס וללד זפלין ואחרים, השתנה. כשאפל התקפלה, קניתי בית מקסים בנורפורק והשלווה הכפרית הפסטוראלית התאימה לי מאד", הוא אומר בנחת. כיום הוא מתגורר בארה"ב, לאחר ששעזב את בריטניה לפני 28 שנים. "כשהתחלתי לאסוף חומר לתערוכה הזו במוזיאון בלונדון, הרגשתי גם חוסר נחת", הוא מתוודה, "ניזכרתי כמה שעות אינסופיות ובודדות הקדשתי לצייר את כל העטיפות האלה, במקום להיות עם משפחתי ועם הבן שלי מיילס, שאמר לי פעם שזה בדיוק מה שהייתי צריך באמת לעשות בחיי".