רוב המוצגים הממלאים את המבנה הארוך, ששימש בעבר את הימייה של העיר, קרובים השנה יותר לתחום העיצוב התעשייתי מאשר לאדריכלות.

המיצג: עיר הבודדים Sngeltown. קבוצת המעצבים ההולנדית: Droog. מיצג מאוד אינטראקטיבי, המורכב ממיצגים קטנים. למשל, דמויות המגיחות מתוך בתיהם, לכל דמות מצורף הסבר המתאר את מעמדה וסגנון חייה וכל אחד יכול למצוא עצמו באחת הדמויות ולהזדהות עמה. המעצבים בוחנים באמצעות עבודה זו את השפעת פצצת הזמן הדמוגרפית, החוזה שעד שנת 2026 שליש מאוכלוסיית העולם תתגורר לבדה. מוצג מעניין אחר של הקבוצה, הוא כסא פוף. פעולת הישיבה עליו גורמת לניפוח בובות פלסטיק, המארחות חברה לאדם הבודד, ומתרוקנות ונעלמות כשהוא מתרומם ממושבו. כסא נוסף הוא כיסא נוח שניתן לתלות החוצה מהחלון וליצור מעין מרפסת ניידת. בין פרטי הלבוש שבמיצג, בולט הז'קט לאנשים בודדים העשוי מפסי ולקרו (סקוטש). כששני אנשים בודדים לובשים ז'קט כזה, האינטראקציה היא מיידית והם נתפסים זה בזה. לבחורות שדווקא חובבות פרטיות ומתחמקות מזוגיות, יצרו חצאית שאפשר לנפח וליצור מעין בועה המקיפה את הלובשת ומבודדת אותה מסביבתה.
התצוגה של הצמד היפני Atelier Bow-Wow. צמד יצירתי זה מיפן, מציג בית בתנועה, המורכב משלושה קרונות שאת כל אחד מהם ניתן להזיז ולהסיע בנפרד. עבודה זו מייצגת את הגישה הרווחת בשנים האחרונות בשדה העיצוב, בהם מעצבים סביבת מגורים בה הרהיטים מתאימים את מיקומם לצרכי הדיירים, במקום שאלה יתאימו את אורח חייהם למיקום הרהיטים. הצמד מציג גם את Fuksas, אלה שלושה קונטיינרים אטומים ענקים, שאפשר להציץ לקרביהם דרך שני חורי הצצה קטנים. המיכלים הללו מדמים את הקופסאות שאנו קוראים בתים ומתגוררים בתוכם. בפנים מקרינות הולוגרמות התרחשויות יומיומיות החוזרות על עצמן בצורה אינסופית, מעין ביקורת על אורח החיים הסזיפי וחסר התוכלת של עולמנו הקפיטאליסטי.
מי מפחד מהזאב הרע בעידן הדיגיטלי, בעיצוב Penezic a Rogina. צמד האדריכלים הקרואטים יוצר שיקוף של בית המגורים שלנו וחושף לעיני כל את מה שתמיד מסתירים מאיתנו מאחורי הקירות המטויחים, את התשתיות שאחראיות על העברת מים, אויר, קירור, הוצאת אשפה או טיהור אויר. המיצג מורכב מתשתיות של חדרי שירותים ומטבח וסיבים אופטיים.
רהיט וגם בית של האדריכלית Zaha Hadid. העיצוב של רהיט שהוא גם בית בשם לוטוס, מפגין את חוסר השימושיות הכה טיפוסי לאדריכלית בעלת השם העולמי. לוטוס מורכב מרהיטים טיפוסים השכיחים בבתינו, ולרוב מופרדים ושוכנים בחללים שונים, כאן מערבבת אותם חאדיד באזור אחד חסר קירות.

ביתן איטליה. כבכל שנה, ביתן זה הינו העשיר ביותר והוא מציג עבודות של אדריכלים שונים מכל רחבי העולם. נושא התצוגה בביתן: "איטליה מחפשת בית. איך לחיות בעיר ולהחיות אותה מחדש". תצוגות בביתן האיטלקי: של האדריכל הסיני LI H.LU: הוא יוצר ביקורת על כך שאנו נמנעים למחדש ולהפיח חיים חדשים לגמרי בעיר, אלא חיים תמיד בצל ההיסטוריה. האדריכל תכנן מתקנים פשוטים העשויים מעץ וקופסאות פלסטיק המוארות בחושך, באמצעותם הוא מנסה לרגש ולשעשע את המבקרים המבוגרים והילדים כאחד. רהיטי רחוב שלו מקשטים גם את השטחים הציבוריים מחוץ לביתן. LOT-EK O+O: סריקה אורבנית UrbanScan, היא גישה של זוג אדריכלים אמריקאים. ארכיב של תמונות אורבאניות שאספו, משמש להם בסיס לניתוח והם מנסים לאבחן עצמים ומערכות תעשייתיות שמעולם לא שמנו לב שיש להם ערך בעולם האדריכלות: צינורות, תעלות אוורור,קורות עץ, קונטיינרים, משאיות וכבישים.
ביתן אוסטרליה. האוסטרלים מפתיעים בביתן שלא היה מבייש תערוכת פיסול, עם שורת מודלים ארכיטקטוניים מיוחדים. לאחר שבחרו כשמונים פרויקטים ייצוגים של אדריכלות, הם פנו לאדריכלים וביקשו מהם לספק מודלים של יצירותיהם, הממחישים את תהליך החשיבה והתכנון שלהם. מחוץ לביתן ניתן להבחין במוטיב חוזר של יער עצים הצבועים בצהוב שגולש לגלריה, בה מוצגים המודלים האבסטרקטים על גבי מוטות צהובים, היוצרים תחושה של חורשת מודלים אדריכליים.
ביתן ברזיל. הבניין עני מבחינה חזותית, אך בעל אמירה חזקה ומעניינת, המציגה את החומר האנושי, את האנשים שמאכלסים את ה"אדריכלות". באולם הראשי מוקרנים סרטים של ראיונות עם אנשים מרחבי הקשת החברתית ובעלי מקצועות שונים - אחות, אומן, מפקח במשטרה או רוכלים ברחוב. בראיונות הם מספרים איך הם רואים וחווים אדריכלות ואת העיר שבה הם גרים.
ביתן צ'כיה. הביתן ריק לחלוטין, מלבד שורת מקררים משפחתיים זהים. על כל מקרר ישנו תיאור למי הוא שייך: מעמד חברתי, משלח יד, מספר נפשות בבית. כך נבדקים ההרגלים ואורח חיים שמאפיין ומאחד אנשים המשתייכים לאותו קונטקסט כלכלי, חברתי ואורבאני. הביקור בביתן חושף את יצר הסקרנות החבוי בכולנו, וזה אחר זה פותחים המבקרים את המקררים כדי לגלות מה ההבדל בין המקרר של סטודנט לבין זה של סבתא.
ביתן פולין. הכיתוב "מלון פולין" מתנוסס על הכניסה לביתן. לתצוגה נבחרו שישה מבנים מהמאה האחרונה, המייצגים קשת רחבה של תפקידים, שהמשותף לכולם היא האמונה החזקה שכל אחד ימשיך להתקיים לנצח לפי ייעודו התכנוני. אך מאחר ודבר אינו נצחי, הכל משתנה וכאן יתן דרור לדימיון - אולי הכנסייה החשובה בעולם תהפוך ביום מן הימים ללונה פארק ושדה התעופה לפרק ירוק ומלבלב?
ביתן ישראל. שם התערוכה השנה הינו "תוספות", והיא עוסקת במציאות האורבאנית בערים הגדולות, אשר נעשות גבוהות וצפופות יותר במקום להתרחב לפריפריה. הנושא המרכזי באמת מיישר קו עם מציאות אורבאנית קשה שנותנת את אותותיה בערים הגדולות, ובמיוחד בתל-אביב, אך קיים פספוס בצורת התצוגה: חסר הסבר (שנמצא בשפע בקטלוג הביתן, אך לא כל מבקר שש לרכוש קטלוגים אלו) וחסרים מיצגים שיוצרים עניין. יש עודף צילומים ומחסור במיצגי אדריכלות.
ביתן גרמניה. כאן הושם הדגש על איכות הסביבה ומה אנו יכולים לעשות כדי למנוע את הידרדרות המצב. מיצג פרובוקטיבי בנושא, הינו עציצים המחוברים כל אחד לאינפוזיה. מעין מטאפורה למצבו הבכי רע של הטבע, והצורך להחיותו.
ביתן יפן. הבשורה הנישאת מכאן, מטיפה לחיים בתוך הטבע, כחלק אינטגראלי ממנו. אין יותר צורך להגבילו ולהפרידו מחללי המגורים. את קירות הביתן מעטרים ציורי ענק בעפרון המציגים אלטרנטיבות חדשות לטיפולוגיות האורבאניות המוכרות לנו. הציורים מדהימים בפשטותם ובתמימותם, כמו פנטזיות של ילדים שהופקדו בידי אומן הבקיא בטיפולוגיות האורבאניות. כך שנדמה שבסוף הסיור הם מצליחים לשכנע גם את הספקני שבמבקרים. מחוץ לבניין נטוע גן, מעין חממה, בו פזורים רהיטי סלון. כשאתה מהלך בגן ומגלה מאחורי כל עץ, כסא, כוננית ושאר רהיטים, רק אז אט אט אתה מתחיל להבין מה הכוונה לגור בטבע. הטבע בסלון הבית והסלון בטבע, היינו הך.
ביתן צרפת. הביתן מסורתי מבחינת התצוגה ותוכן, אך עשרות המודלים הארכיטקטוניים שבו מייצגים פרויקטים חדשנים מכל התחומים מלווים בהסבר טוב וקולע.