|
|
|
|
|
|
דברי טעם / פרשת השבוע: שעת הבשרים שלי
| הירח היה מלא והמבקרת שלנו שיחרה לטרף, אותו מצאה במעוז הבשרים האולטימטיבי: NG |
יעל רייף, מבקרת האוכל של עיתון-עיצוב
פרולוג
לאחרונה, כחלק ממאמצי לשמור על בריאותי ועל שביעות הרצון של רופאת המשפחה, הכנסתי לתפריט היומי את אותו גורם בריא שעושה נחת לכולסטרול שלי ולאמא גם כן - סלט ירקות עשיר (4 צבעים + חסה). את סלט הירקות העוין נוהגת אני לפנק בהרבה שמן זית משובח, הר גבינת פטה שמנמנה וקרוטונים, עד לרגע בו הוא משנה את צורתו ותכליתו כליל. רק אז מוכנה אני לשאת את הצרה.
ביום הראשון קיפצתי בקלילות כאיילה רעננה בשנים הראשונות לחייה. ביום השני התמדתי אך גיליתי סימני תוקפנות. ביום השלישי בכוחותיי האחרונים גררתי עצמי למסעדת NG. הרגשתי שחסר לי דם בדם ובשר בבשר ושסטייק עסיסי ירפא מכאובי ויפיג את טעמו המעליב של הסלט.
דבר העלילה
במקומות כמו NG שבנוה צדק, אפשר למצוא אנשים אמיתיים, כאלו שלא מפחדים מדם ואוהבים לאכול עם הידיים. קרניבורים. במיוחד עבורם ועבורי, הקימו בעלי המקום גיורא אשכנזי וניר יוסף את המקום, המגדיר עצמו כבר בשר עם מטבח קונספט, לצד בר אלכוהול עשיר והרבה כבוד ליינות בוטיק ישראליים. בהתאם לכך מושך אליו המקום שני סוגי אוכלוסיה: מצד אחד חיות טרף קרניבוריות, התרות אחר ריגוש קולינארי בצורת נתח פורטרהאוס במשקל 1.2 ק"ג במידת צלייה מידיום רייר. ומצד שני, חובבי אווירה סקסית, נהנתנית ועיצוב אירופאי קלאסי.
היו ימים. אני אותם זוכרת
נווה צדק, אחת השכונות הראשונות שנוסדו בתל-אביב, אכלסה בתחילת המאה ה-20 את טובי אנשי הרוח והאומנים ביניהם ש"י עגנון, נחום גוטמן וחיים ברנר. המבנה בו ממוקמת המסעדה נבנה בשנות השלושים ושימש בעבר בית מגורים עבור חלוצי השכונה. בשנות השישים מעמד השכונה ירד והיא הפכה לאזור עוני. חלוצי השכונה עזבו את בית המגורים והוא הפך למחסן. רק בסוף שנות השמונים, זכתה השכונה לתחייה בזכות תוכנית לשימור בניינים היסטוריים, האזור שופץ ומשכונת מצוקה הפכה נווה צדק לפנינת חמד תרבותית. עם עליית ערך האזור, שופץ גם המבנה ההיסטורי ברחוב אחד העם 6 והפך למקום משכנה של מסעדת תמוז, שלימים תפנה מקומה ל-NG החמודה השוכנת בינות גלריות חמד וחנויות מעצבים. כיום מתנאה המבנה העתיק והמרשים הזה בכתום רומנטי מעודן: חלונות הקשת הערביים המקוריים של המבנה שוחזרו, הדלתות המקוריות הוזזו, ובמקומם הוצבו חלונות ענק המאפשרים צפייה בנוף האנושי המרתק של נווה צדק.
אשכנזי, מבעלי המסעדה האמון גם על העיצוב יחד עם אשתו תות, חילק את החלל למספר חדרים וכל אחד מהם משרה אווירה קצת אחרת. מבואת הכניסה מצוידת בספת עור אירופאית מצודדת למראה, נעימה לישיבה ואידיאלית לשלב הדיז'סטיף. החדר המרכזי הסמוך לבר, מזמין ומרווח והבר מהווה כאן את לב העניין. מדובר בבר רחב ומתחשב עם מקום לצלחת, לסטייק, לסכין, וגם למרפקים, המאפשר לחומדי הבשר לכלות זעמם בנתח המדמם מבלי לפגוע – לפצוע - ללכלך את שכנם, ומתאים לישיבה נוחה וממושכת לצד השתיינים.
תדיר נצפות נשים פלרטטניות מאופרות בקפידה ומעוטרות במיטב שמלותיהן, מפלבלות בעיניהן אל עבר המחזר הנלהב, מצחקקות בביישנות ומסדרות קצוות שיער סוררת, וכשמגיע הנתח המדמם, הן עטות בלי בושה ונותנות יופי של עבודה. מעין ניגוד סקסי - שובבי שכזה. אולי הן מושפעות מהעיצוב המשלב קלאסיות אירופאית מוקפדת לצד אלמנטים בהשראת בורדל פריזאי ברובע המפוקפק יותר של העיר
על הקירות הגבוהים מודבקים טפטים בצבע בז' אלגנטי ורהיטי העץ כהים וחמורי סבר, אבל אז מסתכלים מעלה ורואים נברשת עתיקה הקשורה בשלשלאות מתכת מהתקרה וטאפט אדום עז בעיטורי שושנים. את הקירות מקשטות תמונות קוקטיות של דמות אנימציה מתוקה ופלרטטנית שאיירה שירי אשכנזי והן האחראיות על הטאצ' הקינקי יחד עם מוזיקת שנות השישים-שבעים שלפעמים קצת חוטאת לאווירה.
רק על עצמי לספר ידעתי
וגם על שותפי לארוחה, ושנינו טורפים לא קטנים ותולים בסטייק תקוות גדולות. על NG שמענו לא מעט בגזרת הבשרים ובאנו לבדוק הכצעקתה. המטבח מוקפד, מדויק ולא מתיימר ולצד המנות הראשונות, מוצע מבחר מצומצם של 6 מנות עיקריות (אחת מהן צמחונית, למען הצדק המוסרי) ועוד 3 זוגיות - לבעלי אומץ וקיבת פלאים. הוא לא רצה לבזבז זמן או אנרגיה על מנות ראשונות. אני הכרחתי. הוא נכנע וסגרנו על מניפת רוסטביף (42 ₪) נדיבה שעשתה סיפתח חיובי לארוחה: כמות נדיבה של פרוסות סינטה נצלו עד לדרגת מידיום רייר וצופו באורגנו, עליהן נחה קציפה חמאתית עם טעם עדין של חזרת וערימה חמודה של ירקות שורש בשמן אגוזי מלך.
קונפליקט: ואז היה קשה כי המגוון היה מפתה והמילות הבשריות צעקו מכל עבר "קחי אותי יעל" וסימאו את עיני.
התרה: אז הזמנו אנטריקוט MAX NG במשקל 800 גרם ובמחיר 235 ₪ (!). הסתכלתי על הנתח והוא הביט בי בפחד. חידדתי את הניבים וניקיתי את הטופרים. הרחקתי מסביבי כל מי שיכול להיפגע מהאקט ונעצתי. נעצתי ולא התעלפתי, כי הסטייק היה טוב ומדויק מבחינת מידת הצלייה, אבל לא מצוין. ובמחיר כזה ציפינו שהסטייק יגרום לנו לאבד רסן ולצעוק את נפשנו לשמיים. זה לא שסבלנו. אבל ציפינו ליותר. שתי התוספות שמגיעות עם הבשר היו מצוינות וניחמו פלאים: פירה חלומי של תפוח אדמה ועליו קרם מעודן של בטטה מתקתקה ושבבי בטטה פריכים ומנה של עלי מנגולד ושעועית ירוקה בהרבה שום ושמן זית. ואז, רק בשביל לקרוא תיגר על הצמחוניים ושכמותם, הזמנו ריזוטו פורצ'יני אפוי על פורטבלו ברוטב שמנת וכמהין (75 ₪). מעבר לצורת ההגשה המרשימה, התגלתה המנה כאחת הטובות שאכלתי לאחרונה. הריזוטו פונק בנתחים גדולים של פטריות, ונעטף בשכבת קראסט גבינתי אפוי ופריך מאוד. הריזוטו הצטיין בטעם עז של פטריות אך היה מעודן במידה ונח על רוטב לבן ומנוקד בפטריות כמהין. בשביל להגיע לריזוטו צריך לנתץ את השכבה הטעימה הזאת ורק אז פורץ הריזוטו העשיר והמענג הזה ומתערבב ברוטב השמנת וכמהין. ואני גירגרתי בהנאה.
מעולפים רבצנו והזדהינו עם הפרות. המהמנו עם ג'ון לנון וליווינו את הנדריקס ככל שיכולנו אחרי 400 גרם אנטריקוט לאדם. 20 דקות הקצבנו להתאוששות ובתומן הזמנו פאי תאנים (32 ₪) מוצלח במילוי קרם ברולה ונילי ועליו תאנים טריות.
אפילוג
צקצקנו בשפתיים והיינו מרוצים ואני אפילו קשקשתי מדי פעם בזנב. מחר שוב צריך לחזור לסלט הנוראי וקצת קשה לי לקלף את עצמי מהשולחן ולחזור לשגרה המשמימה קולינארית. בהתחלה הוא סבלני, ואז מציע שנזוז. אני רוטנת. הוא מבקש חשבון ואני חושפת אליו שיניים בכעס. כשהוא קם לשירותים אני חומקת חרש דרך לחלון. יש לי המון כוח אחרי כל החלבון הזה והפרווה שלי מבריקה. בחוץ מחשיך וחושי מתחדדים. עוד מעט הוא יגיע ויתחיל להרצות לי על בריאות וסיבים תזונתיים וכל מה שסותר את תפיסת החיים שלי. הוא אפילו ינדב מתכונים לסלט ירוק. את זה אני כבר לא מוכנה לקבל. אני צועדת בשקט בציפורניים שלופות ואורבת לו מאחורי השיחים.
טעמים ומקרא:
כן - כי המקום באמת מאוד יפה ואידיאלי לדייט בשרני.
כן - בזכות הבר הנוח וההתחשבות גם באוכלי הבר וגם בשתיינים.
כן - כי השף האיץ לי את הדופק עם הריזוטו הממוגג.
לא - כי הלו!! 235 שקלים לסטייק מחייבים את הנתח לגרום לי להתעלף בו במקום.
אז בבקשה לקחת לתשומת הלב.
ותפסוק: גררררררררר
|
|
1. בלוטות הרוק שלי עובדות עכשיו שעות נוספות...
|
| אבל - אני לא רוטשילד וגם אני מחוייבת למשטר ירוק... בינתיים אסתפק בסלט (4 צבעים+חסה, כמובן). |
|
לנה (17/08/2008)
|
|
2. בורדל פריסאי ?
|
|
תמהני מה במקום העלה מחשבות על בורדל פריסאי.
מעבר לזה - נראה ממש יפה מבחוץ וגם יפה ומיוחד מבפנים. זהירות עם הציפורניים השלופות יעל, ותודה על התיאורים, אפילו הקינוח נשמע אחלה (פאי תאנים במילוי קרם ברולה ? יאממ) |
|
הכ?ו?ז?רי (17/08/2008)
|
|
3. עוררת בי את הטורף!
|
| בא לי להוריד עכשיו את ה400 גרם אנטריקוט
את שנונה את! |
|
שרחביל (17/08/2008)
|
|
4. לא חשבתי שזה לעולם יקרה
|
| אבל השעה 11 וחצי בבוקר וחיית הטרף שבי רוצה דם ועכשיו, סטייק שמן ועסיסי מאותה מסעדה בנווה צדק, רק אבוי, אני גרה בצפון המרוחק והשומם.
אין מה לעשות אלא לנגב את הריר ולהמשיך לעוד יום קשה.
גררר... |
|
זרובבלה (18/08/2008)
|
|
5. תענוג לקרוא
|
| הביקורת מוגשת בצורה יפה ומיוחדת. אני סומכת על המבקרת יעל וכמובן מתכוונת לאכול במסעדה האמורה. תודה לך יעל על ביקורת ממצה ומקסימה. מחכה לביקורות הבאות שלך. המשיכי כך! |
|
רינה (18/08/2008)
|
|
6. יאמממ!
|
| כתבה מעולה זורמת ומרחיבה את בלוטות הטעם.
מביאה את החשק לחזור לאכול בשר (ידעתי שאני לא יעמוד בצמחונות הזאת לעוד הרבה זמן!)
הכותבת מוזמנת ליצור קשר לקבלת מתכוני סלט מרנינים לשינוי קל של אורח החיים המתרני הזה |
|
האופה היפה (20/08/2008)
|
|
7. תאוות בשרים
|
| יה ווארדי מה לך כי תפעילי לנו את כל בלוטות הרוק והטעם כל פעם שאני קוראת כתבה שלך היכלמי לך ! אחלה של כתיבה. |
|
עדינה (20/08/2008)
|
|
8. כתוב היטב (לת)
|
|
|
אימיליה (21/08/2008)
|
|
9. נהנתנית שכמותך...(שכמותי)
|
| את כותבת, אני מגרגרת .. ומסמנת ביומן..
דבורי(גלע"מ) |
|
דבורי (21/08/2008)
|
|
10. וואי! אחלה כתבה!
|
| עושה לי חשק לתקוע את השיניים שלי כרגע באיזה גוש בשרי ומדמם. ואסיים באמרה שהכותבת בטח הייתה מזדהה איתה: "הפסיקו את רצח החסות - אכלו פרה"! |
|
יובב השובב (22/08/2008)
|
|
|
|
|
|
|
NG במבנה ההיסטורי באחד העם 6, ששימש בעבר בית מגורים לחלוצי שכונת נווה-צדק. צילום: דן פרץ
קלאסיקה אירופאית בשילוב אלמנטים של בורדל פריסאי. צילום: דניאל לילה
בר רחב ומתחשב. צילום: דניאל לילה
אנטרקוט MAX NG במשקל 800 גרם. צילום: דניאל לילה
ריזוטו פורצ'יני. פונק בנתחים גדולים של פטריות ונעטף בקראסט גבינתי פריך. צילום: מיכל לנרט
מניפת רוסטביף בקציפת חזרת חמאתית. צילום: מיכל לנרט
עלי מנגולד ושעועית ירוקה בהרבה שום ושמן זית. צילום: מיכל לנרט
|
|