ברייה עצלה אנוכי. נקודת המוצא שלי היא נמנום מתמשך תחת שמיכת פוך, כשלצידי חתולה פרוותית המשמשת מצע לרגלי. אמי אומרת שיצורים כמוני ניתן למצוא ביבשת אפריקה, כשהם תלויים במהופך על עץ ומתהדרים בשם "עצלן". יקיצה בבוקר לעוד יום חדש היא נטל עבורי וטרחה קשה מנשוא, ותהליך עזיבת הבית מלווה לעיתים בקשיים ובהצמדות חסרת תכלית לתוכניות הבוקר בערוצים השונים.
ארוחת הבוקר לדידי היא הקדושה שבארוחות - היא זו שמכתיבה את המשך היום המצברוחי שלי ובהתאם לכך, את של סובבי ולכן משתדלת אני להתחיל את יומי בארוחת בוקר מפנקת, ממושכת ונדיבה המהווה סיפתח אופטימי לעוד יום שגרתי במשרד, ומשדרגת גם את הבוקר העייף או האנגאוברי ביותר. היות והדוניזם וחיצוניות הם נר לרגלי, נשאבת אני בשקיקה לתדמית היוקרתית והזוהרת של ארוחות בוקר מפוארות המוגשות בבתי קפה, בהן כל חביתה הופכת לאומלט (פלאס תוספות לבחירה) ויוגורט עם פרי - למוזלי עם פירות טריים, דבש מלכות ונגיעות אגוזי מלך מקורמלים. לכן, כה רבה הייתה שמחתי בעת גילוי מסעדת בנדיקט, המקדישה את התפריט כולו לארוחת הבוקר וממוקמת בבניין יפיפה לשימור ברחוב רוטשילד פינת אלנבי בתל – אביב. הבניין האקלקטי מעוטר באריחי בצלאל נוסטאלגיים צבעוניים ומרפסות מקסימות הפונות אל הרחוב, מזכירות את תל-אביב הקטנה של שנות ה-20. כשיורדת החשיכה מואר הבניין בתאורה ורדרדה רכה, המעניקה לו נופך רומנטי ענוג ואט אט מתחילה ההתנהלות הלילית בשדרה ומעריצי הסושי מתחילים לאגף את הפינה הכי זוהרת בשדרות רוטשילד.

הגענו לבנדיקט לקראת תשע בערב ונהנינו מכל אלו ומהיכולת לאכול ארוחת בוקר בשעה כל כך לא מוקדמת של היום. הרעיון העומד מאחורי המקום הוא רעננות, פינוק ונהנתנות. עזבו אתכם מהגדרות של זמן, או נורמטיזם מפוהק, ארוחת הבוקר היא השווה והמפנקת שבארוחות והכי כיף לאכול אותה בשעות לא קונבנציונאליות. יפה עשו בבנדיקט כשלקחו בחשבון אנשים כמוני והרכיבו תפריט המורכב כולו מארוחות בוקר: חלביות, בשריות, עתירות קלוריות, רזות, פיוז'ן וחובקות עולם כשעל הייעוץ הקולינארי אחראים השפים אלון יפת ושחר ברנע, שברזומה שלהם נמצאים קפה נואר וסבסטיאן.
מעצבי שני סניפי המסעדה אמיר כהן ושלי פריימן, עיצבו את המקום על טהרת הלבן הרענן ובשונה מסניף האח הגדול שברחוב בן-יהודה, שהלוק שלו מתוחכם וצבעוני יותר. כאן ברוטשילד, הקו נשאר אמנם דומה, אך נראה שהעיצוב מושפע מהסביבה בה פועלת המסעדה ומשהו באווירה משדר רעננות, התחדשות וקלילות, החלונות הגדולים משקיפים על השדרה ומספקים התרחשות אורבאנית תוססת. אריחי קרמיקה לבנים ומבריקים מעט, מכסים את הקירות, דבר שמקנה למקום לוק מטבחי במקצת, במובן המזמין והתוסס של המילה: רצפת העץ והבר הלבן עשוי מאבן ומשדרים רעננות לבבית, אך מושבי העור השחורים בתאי הישיבה, המנורות בסגנון פנסי רחוב ומראות התלויות לאורך הקיר ועליהן כתובים מתכונים, שוברים את המראה הנקי-לבנבן-רענן ומעניקים למקום לוק של דיינר אמריקאני מאופק ונטול קיטש. סמוך ליציאה לחצר ממוקמת עמדת לחמים מגרה, מלכודת מסוכנת לקלפטומן הפחמימות המצוי. חלל הישיבה החיצוני מורכב משני מפלסי עץ וסוגים שונים של שולחנות ישיבה, כשאחד מהם גדול ומוארך ומאפשר ישיבה בחברותא. צמחים ירוקים המטפסים על גדר עץ ובניין שכן נאה, המיועד לשימור גם הוא, תוחמים את החלל. לאוהבי השירה אמליץ לבקר בשירותים שעל קירותיהם תלויים שירים - פרי יצירתם של אנשי עט ורוח שהשתתפו בתחרות כתיבת שירים הקשורים לארוחות בוקר ובתי קפה. את המרנין ביותר של יפעת כהן, תיעדתי תוך כדי התמודדות עם מבטי התוהים והשבים אשר תמהו על המקרה המוזר של הבחורה אשר יוצאת מחויכת מתא שירותים כשעל כתפה תלויה מצלמה.

הצצה מהירה בתפריט עשתה לנו חשק ללכת על ארוחת בוקר. היינו שניים אבל הסתפקנו בשלוש ארוחות בוקר, שחלקן מוגשות עם סלסילת לחמים, סלט ירוק ולפעמים אפילו עם משקה. הסלסילה הייתה מפנקת למדי והלחמים התגלו כלחמניות חמימות הנאפות במקום לצד בריושים, ואחת פריכה מנצחת, מצופה במגוון דגנים. כבחורה קלאסית אך קרניבורית חסרת תקנה, פצחתי באגס בנדיקט קלאסי (49 ₪) המורכב משתי ביצים עלומות על מצע בריוש קלוי עם האם או בייקון קריספי, ברוטב הולנדייז וסלט ירוק מלווה. הבריוש היה פריך מבחוץ אך רך וחמים מבפנים. הביצים העלומות היו רכות כראוי ולא בושלו יתר על המידה, וההולונדייז היה עדין למדי ולא כבד או שמנוני. את הביצה העלומה ניפצתי כמתבקש מעל הקונסטרוקציה, וחלמון צהוב וחושני הציף את הבריוש והתערבב עם ההולנדייז המעודן. מסיבה סקסית התרחשה אצלי בצלחת וגרמה לא מעט נחת לי ולבן זוגי לארוחה.
ארוחת הבוקר השנייה והמעניינת היא הבנדיקט אג בולס' ( 46 ₪) – כדורי אומלט מוקפצים המוגשים במבחר רטבים, אנחנו בחרנו בתרד, שמנת וגבינת עיזים. מדובר בוואריאציה משעשעת וחמודה לאומלט: הכדורים החמודים כל כך שומרים על טמפרטורה חמימה, הודות לצורתם העגולה והתפוחה. הרוטב גדוש בתרד, ועליו מונחת גבינת עיזים שנמסה ברצון על כדורי האומלט. התוצאה טעימה מאוד, אם כי כבדה מעט באשמת השמנת (במידה ומתעקשים לחסל את כל הרוטב). מנה של ה?אש ב?ראו?נז (12 ש"ח) שהזמנו כדי לאזן את רמת הפחמימות, לעומת הקודמות הטובות, הייתה מאכזבת. קוביות תפוחי האדמה היו נטולות טעם, עייפות ומשעממות חיך וכדי להטביע יגוננו, השקנו בחדווה כוסות קוקטייל שמפנייה מבעבע ומרומם מצב רוח.
ואז הגיעה פצצת הבוקר של הערב: בנדיקט המבוקר (57 ₪), שילוב תמוה של המילים המבורגר ובוקר. מדובר בגרסה משודרגת ויצירתית לארוחת הבוקר האמריקאנית: 3 מיני המבורגרים עם ביצה עלומה, גוואקמולי וקוביות עגבנייה, על מצע רושטי תפוחי אדמה. ההמבורגרים היו באמת, אבל באמת (במבטא דרמטי כבד) טעימים. הבשר היה משובח ואכזרי כראוי (והרי קרניבורים רגישים במיוחד לדקויות האלו) והביצה... שוב, אותו אפקט של ניתוץ החלמון שנספג ברושטי הפריך, וביחד עם האבוקדו והעגבניות שאחראיים לטאצ' הבריאותי, מתקבלת מנה מצוינת. אפילו לפולנייה שכמותי אין דברים רעים להגיד. וחבל.
קינחנו בפנקייק'ס שוקולד (35 ₪) טעימים, שמנמנים ופריכים בקצוות, מכוסים במטבעות שוקולד מומסות ומלווים בפנכת סלט פירות. הפנקייק'ס היו מעולים, הרגישו מאוד ביתיים והצטיינו בארומה תפוזית מבורכת - הודות לגרידת תפוזים ששולבה בבלילה. סלט הפירות היה  פריך מטריות ופינק במגוון פירות נדיב.
מסביבנו החלה השדרה להתעורר לתוך הלילה ולספוג את מעריצי הסושי והיוגורט. באי הברים ההדורים שיננו משפטי פתיחה ומחפשי החנייה הזדחלו באיטיות, ואנחנו היינו חסרי דאגות, מבושמים מהשמפניה ושבעי נחת, יושבים בסבלנות ומחכים שרמת הכולסטרול והסוכר בגופנו יתאזנו כדי שנוכל להתחיל לדדות לכיוון הבית.

טעמים ומקרא:
כן –  בגלל הקונספט המוצלח של ארוחות בוקר המוגשות 24 שעות ביממה.
כן – בגלל המבחר הגדול, המקוריות והאוכל הטוב.
כן – בגלל האווירה הטובה והחלונות הגדולים המספקים הצצה להתרחשות שמקיימת השדרה.
לא – כי צר לי על אלו שיגיעו רעבים בימי שישי, יסתכלו על התור הארוך, יחשבו את קיצם לאחור ויפתחו כיב קיבה. אין זו דרך נעימה לפתוח את הבוקר.
ותפסוק: כן