וזרח השמש ובא השמש. ובימי השרב ישרור רעב בביתה, כי לא תשכיל לדאוג לכלכלת מקררה. ותלך ביום ההוא ברחובות עירה, ותצעק השמימה ותבכה גורלה. ויפתחו גרמי שמיים ויד מכוונת תובילה אל מטבחי זרים ותנוחם ביום ההוא, ותאמר אמן.

לאחר שמונה חודשי היעדרות מארץ הקודש ורעייה בשדות זרים, שבתי אל חיק כור מחצבתי. מתאוששת אני מג'ט-לג אלים, מתמודדת עם החידושים האחרונים. שטרות הפולימר החדשים ומטבע השנקל, ובכלל, מתרגלת את הקיבולת הקולינארית ומפנקת את החיך שהתגעגע.

ואלה תולדות

מסעדת אדורה ששוכנת בפאתי ה"אין סיכוי למצוא חנייה" שברחוב בן יהודה, מסמלת עבורי אי של יציבות בתהפוכות המסעדתיות של תל אביב. מדובר במסעדה נינוחה, אווירתית ועיצובית. שום דבר במקום לא צועק "בעיצוב השקענו מיליוני דולרים ואתם חייבים להתעלף מהאמירה הייחודית שלנו". ולמרות זאת התחושה נעימה, דבר לא מכביד על העין או מושך תשומת לב רבה מדי והתפאורה ביסטרואית. חלל המסעדה בת שתי הקומות צבוע בגווני מוקה בהיר והקיר הגבוה והמרכזי המגיע עד לקומה השנייה, מחופה טאפט חום כהה עם עיטורי פייזלי בגווני זהב ואדום. הפייזלי הוא עיטור אתני דמוי טיפה עם קישוט צמחי מתפתל, הדומה למחצית הסמל של יאנג יאנג ומזכיר את הסמלים שבציורי החינה. מנורות וינטאג' צרפתיות מעומעמות ותמונה רנורארית של נשים אלג'יראיות עגלגלות תורמות לתחושה האלגנטית, אך כהות הטאפט יחד עם עיטור הפייזלי מעניקים "קיק" אתני למקום האלגנטי הזה. ספות עור כהה ושולחנות עץ זהיי גוון, מתכתבים יפה עם הבר אשר נוכחותו לא דומיננטית, אך הוא מוסיף חיות לאווירה ומצעיר את המקום. התחושה הכללית היא של אלגנטיות נעימה. האווירה בלתי רשמית ונראה כי הצוות מכיר את הלקוחות ולא פעם מצטרף השף לשולחן הלועסים לפלירטוט, מחמאה ופירגון הדדי.
מעצבת המקום ואחת מהבעלים, הילה אבנת, מגיעה בכלל מתחום עיצוב טקסטיל ולקחה את עיצוב המסעדה, אשר קמה במשכן המקורי של הפאב המיתולגי "אשת לוט", כפרויקט בייבי אישי. הרבה מחשבה צריך היה להשקיע בחלל המקום אשר "התהדר" לאחר מספר גלגולים לא מאוד מוצלחים של השכרת  המקום, בתקרה שחורה וגרם מדרגות ספירלי ולא מושך במיוחד. המקום עבר מתיחת פנים מקיפה: גרם המדרגות שופץ והוזז, הרבה קירות נשברו והתקרה עברה שיקום צביעתי. וויטרינה גדולה בחזית המסעדה המשקיפה לרחוב, מאפשרת הצצה אורבאנית נעימה ל"מתרחש בעירנו" כשבקרע שנסונים נעימים או מוזיקה לטינית קלילה.

ותסעד ליבה

אדורה היא ביסטרו מודרני של אוכל צרפתי מוקפד עם נגיעות ים תיכוניות. התפריט מורכב ממנות בהשפעה צרפתית  מבחינת מתודיקת ושיטת הבישול, אך טוויסט מפתיע ושימוש בחומרי גלם ים תיכוניים, שוברים את הרצינות הצרפתית המוקפדת.
מתוך היצע נאה של מנות ראשונות שעוררו סקרנות קולינארית, בחרנו בסביצ'ה דג ים (היה זה יומו של דג המוסר העדין), תרד ערבי ושמן סומסום המוגש על קרם טחינה ויוגורט (38 ש"ח). המנה חמודה. היא לא טבעה בחמצמצות הבנאלית שמאפיינת לעיתים את שאר אחיותיה הסביצ'יות, ועלי חמנייה פריכים ועזי ארומה, השפיעו חיובית על המוסר העדין. הטחינה האיכותית הייתה יופי של מלווה למנה הנעימה הזו והעניקה לה טאצ' ים תיכוני חיובי.
מנה של שרימפס בחמאה ולימון קונפי, בקרם זרעי עגבניות, מוגש על מצע עלי תרד צעירים (39 ש"ח), אם להיות דרמטיים, הייתה פשוט מצוינת. חיית השרימפס, לרוב הדעות, היא חיה עדינה ומעודנת, אך כשמצוותים אליה רוטב עגבנייתי מתקתק, מדויק וחלק, עם נתחי לימון עדינים בתיבול מזרחי מעט, היא הופכת בין רגע לחיה רעה וכובשת. הרוטב מענג כל כך, ודקות ארוכות העברתי באיסוף, ספיגה ומיצויו. בהתחלה נעזרתי המזלג, ואז ביקשתי כף. אחר כך עברתי ללחם, ובהשתלח כל רסן, עשיתי גראנד פינאלה עם האצבעות. אם תזכירו לי, אכחיש נמרצות.

ותהלל ותקלס

לשף אבי ביטון יש תעוזה. הוא אוהב להפתיע את החיך ביצירתיות קולינארית וברעיונות חדשים. הוא מעיז לקחת מנות קלאסיות ולהפר את שלוותן עם טוויסט מפתיע שלקוח מלקסיקון טעמים אחר. כזו היא  מנת האסדו של בשר טלה בצלייה ארוכה על הגריל, המוגשת עם פנקוטה של עשבי תיבול ופירה קטיפתי (77 ש"ח). הגשת המנה דקורטיבית ונאה. על טבעת טלה מונחת הפנקוטה מיוצבת על ידי שיפוד עץ, לצידה הפירה, וחתיכת גזר ואפונה ירוקה מוסיפות צבע. בשר הטלה  איכותי מאוד וניכר בו הבישול הארוך שעשה רק טוב לטעמים ולרכות. את פנקוטת עשבי התיבול המסתי כמתבקש על הבשר והפירה הטעים ועל אף מגוון הטעמים במנה, הייתה תחושה של עומס טעמים שהשתלטו מעט על טעמו המשובח של הבשר והורידו קצת מכבודו. בשר טלה ידוע כשומני, ולמרות שהוזהרתי על ידי המלצרית הנעימה, הייתי שמחה לקבל קצת יותר בשר על חשבון שומן, איכותי ומלא טעמים ככל שיהיה.
מנה של ניוקי ביתי ברוטב של פטריות פורצ'יני, ציר בקר, שמנת בניחוח מתוק של קרמל (64) הייתה טעימה וייחודית בקשת הטעמים שאכלסה. מצד אחד הורגש טעמן האדמתי של הפטריות, אך שמנת מתקתקה וציר בקר, עידנו את המנה. הרוטב קליל ומעודן, ולא משתלט על המנה, ואם מבקשים מהמלצרית כף וביחד עם הניוקי האוורירי, דגים גם חתיכות של פטריות יער, אז בכלל שמח בפה.
בכל מנה ניכר שילוב מעניין של טעם נוסף שלכאורה לא קשור למרכיב העיקרי במנה, אך הוא זה שהופך את המנות מטעימות, למיוחדות וזכירות, ומאפיין לטעמי את התעוזה הקולינארית של השף הצעיר.
ואז הגיע הזמן לבחור קינוח. תהליך בחירת הקינוח אצלי, קשור קשר ישיר למספר הפעמים שהמילה שוקולד חוזרת על עצמה בפירוט, ובזאכר הל אספרסו - מאפה שוקולד עשיר ומעליו גנאש של שוקולד לבן ואספרסו, מעוטר באנגלז הל (33 ש"ח), היא חזרה פעמיים ולכן זכתה, ובצדק. הקינוח מתוק מאוד, אדיר ועתיר טעמים, ומוגש צלחת חמה השומרת על חמימות המנה וטמפרטורת הרוטב. מדובר בשני מאפים קטנים ויפי מראה של שוקולד כהה ובהיר ומסביבם רוטב הל משובח. מנות מעניינות לטעמי הן כאלו שלאחר הטעימה הראשונית, מתגלה שכבת טעמים נוספת. כזה הוא הזאכר הל - בהתחלה מורגש טעם השוקולד העשיר ומתיקות השוקולד הלבן, ואז מגיעה מתיקות דומיננטית של רוטב לצד ארומה חזקה וטובה של הל, שמאזן את כל הבלאגן הזה ליצירה מקורית ועזת טעם שעושה כבוד להל.

אשת חיל מי ימצא
ויהי בתום המשתה, ברדת הליל ובבוא החשיכה. ותפנה אל המרכול ותמלא סליה בכל טוב הארץ. ברות חצובים כרמים וזיתים ועץ מאכל. ויבואו ימי טובים, ימי בישול ושפע. ותמלא הארץ ריחות יין שרף ודבש וחלב. ותכנה עצמה בלבוסטה.