חיים לא קלים היו לציירת המנוחה פרידה קאלו. בעל עם הגדרה מופשטת למושג "נאמנות", צליעה עיקשת - שריד למחלת הפוליו, תאונת דרכים לא סימפטית, וגרוע מכל, גבות מחוברות. למרות נתוני פתיחה לא מאוד פשוטים, הצליחה האמנית המוערכת, לחיות חיים רווי יצירתיות, יצרים ותשוקה. עם שם מחייב, קונספט חדשני ושף עם רקורד מרשים, ניסו בפרידה קאלו - מסעדת בר לטיני - לתת את הביטוי האולטימטיבי למושג "תשוקה". המקום קם על חורבות בר ה"מאדאם" בלילנבלום בואכה אלנבי תל אביב, ושוכן במבנה המיועד לשימור - בית בסגנון אקלקטי משגע, שמדרגות המובילות לכניסה המוגבהת, הופכות אותו לאצילי עוד יותר. חלל המסעדה מחולק לשלושה מתחמים קטנים אשר במרכזי שבהם נמצא הבר. החדר השני רגוע יותר מבחינה עיצובית ומוביל לחצר המוקפת גדר עץ לבנה נעימה ודק מעץ כהה.

ליישום התשוקה והצתת היצרים, נרתמו לעבודה המעצבים עמרי אמויאל ומורן בן חור, מהסטודיו הצעיר BA!, המשלב בין אדריכלות ועיצוב תעשייתי. בבחירה מושכלת, החליטו השניים למקד את תשומת הלב העיצובית בחדר המרכזי, שיעניק לאזור הבר את ה"נפח" העיצובי הראוי, באמצעות שילוב נכון של האלמנטים העיצוביים, ובכך ליצור את התשוקה המתבקשת והחמימות המאפיינת את המקום. ואלו דבריהם: "הבנו שחשוב לבעלים ליצור מקום שישדר תשוקה – לאוכל, לעיצוב ובכלל תשוקה כדרך חיים. חלק מבליל המילים הראשוני המנסה להגדיר את המונח היה 'חמימות' - משהו לא יומרני ומאיים, שיצור אווירה סקסית, קלילה ונעימה". והם הצליחו. בר מעץ אגוז, קירות אדומים, תקרה כתומה ושולחנות בר מפוזרים בצורה מרווחת סביב הבר, עושים את העבודה. אבל ההברקה העיצובית של המקום נמצאת אי שם, סמוך לתקרה. גוף תאורה יצירתי המהווה את אלמנט העיצוב המרכזי ומורכב מהמוני שבבי עץ אגוז התלויות על כבלים מעל הבר ומתחם הישיבה המרכזי. כפיסי עץ המחוברים בכבלים לאורך התקרה מסתירים את גוף התאורה ויוצרים אפקט מרשים של שבירת האור, שרק אלומת האור נראית דרכם ויוצרת משחק של אור וצל.

לא פעם מצאנו את עצמנו, חברתי ואנוכי, בוהות בתקרה ועוקבות אחר התנועה הקלילה של חתיכות העץ שרקדו לצלילי משב המזגן, כשברקע מוזיקה לטינית גרובית, ובכל פעם חשפו חלק אחר של התקרה המרושתת בקווים מוצללים ואלומת אור. ייתכן כי סועדים שנכחו במקום, טעו לחשוב אותנו כסובלות מבעיה מוטורית כלשהיא, כי לאחר מספר אפיזודות של בהייה, הגיעה המלצרית והתעניינה בכנות אם הכל כשורה.
ברקע לא נשמעו ג'יי לו או ריקי מרטין, ואנחנו רווינו נחת. להעצמת אפקט התשוקה וסתם בגלל שאנחנו אלכוהוליסטיות חסרות תקנה התפנקנו ב-2 קוקטיילים (36 ₪ האחד); דייגו הלימוני המצויין ו- winter love הגדוש בפירות יער. שניהם טעימים ולא טובעים בים של מתוק.

"פרידה קאלו" הוא מקום שדוגל בנוחות ובאווירה משוחררת, מקום נעים לארוחות קלילות ואידיאלי לדייט ראשון או סתם ערב של אלכוהול וארוחות קטנות, ובהתאם לאג'נדה הזו, מציע התפריט מנות ראשונות ואחרונות בלבד. המטבח לטיני עם השפעה ים תיכונית, ומתאפיין בשילוב מעניין של טעמים מנוגדים, טקסטורות מעניינות ושימוש בעשבי תיבול טריים. התפריט מחולק לאגף הצמחוניים (צר לי עליהם), אוהבי הדגים ופירות ים (אני בעד) והקרניבורים המסוכנים (עימם נמנית אנוכי) ושמונה קינוחים. המנות הן לרוב וריאציות של מנות מוכרות, אך בכל אחת מהן ישנו טוויסט מפתיע.
כזו היא למשל מנה של קדאיף ממולא גבינת עיזים ופלפל קלוי, מונח על בשר חציל קלוי, עגבניות קצוצות, שמן זית ואורגנו טרי (33 ש"ח) שהפתיעה בפריכותה (הודות לאיטריות הקדאיף השחומות), ובבשר החציל שנשא ארומת גריל משגעת. גבינת העיזים ופלפל קלוי הייתה מעודנת והאורגנו הטרי העניק למנה הקוקטית הזו את הטוויסט עז הטעם ששבר את העדינות.
החברה הזמינה קרפצ'יו פרובנסל (31 ש"ח), קונפי עגבניה בחיתוך דק בסגנון קרפצ'יו בליווי קרוטונים פריכים, נגיעות לבנה עיזים ועלי זעתר טריים. העגבניות המיובשות חלקית הצטיינו בחיתוך מדויק וטעם עמוק וקושטו בשלושה הררי גבינת עזים עדינה, ורק קרוטונים פריכים שהתפצפצו בפה הצליחו לשבור את הרכות הזו. שמן הזית שליווה את המנה היה משובח בטעמו ורלוונטי לספיגת הטעמים.
מאגף הימה ופירות הים ניסינו את מנת הגספצ'ו ושרימפס (39 ₪), מרק ספרדי צונן של עגבניות ולצידו מקל עלים בטעם אניס על עלי מיקרו סלק וגרגר נחלים, לצד רביעיית שרימפס משופדת. המנה הצבעונית מוגשת יפה ונראית בזוויות מסוימות (ואחרי 2 קוקטיילים) פיסולית משהו. הגספאצ'ו המוגש בכוס וויסקי היה צונן ותוקפני, כמו שרק גספצ'ו ספרדי אמיתי יודע להיות. השרימפס היו טובים והסלט מרענן.

מנת הדגל מבחינתי היא ללא ספק הקלמארי פלאנצ'ה (39 ש"ח) -  קלמארי צרוב, ירקות חרוכים וחתיכות פריכות של טורטיה, ברוטב מעושן של פלפלים פיקנטיים. הקלמארי הגיע כשהוא מצוייד בפסי שיזוף גריליים מרשימים ולא סבל מתופעת "הייבוש למוות" הרווחת. הרוטב המעושן היה משגע וחדש לחיכי, שדגם לא מעט חידושים קולינאריים. משאר הירקות התעלמתי בנימוס. הקלמארי והרוטב עשו את שלהם.
אז הגיע תור הבשרים; פרוסות חזה ברווז על סלט אגוזי קשיו בבלסמי וג'ינג'ר מתקתק ומרק אפרסקים צונן (39 ש"ח). המרק היה עז מדי לטעמי, מתובל וכועס. טעמו של הברווז היה טוב אך הוא הוגש לטעמי, נא מדי. הסלט הנדיב של אגוזי הקשיו היה טעים ונעים. נתחי שייטל בכבישה ביתית עם סלט פלפלים קלויים, קונפי שום, קרוטונים, וזעתר טרי (39 ש"ח) לא היו רעים, אבל סבלו לטעמי מנדיבות מופרזת בשמן הזית, שהסוותה את טעמם "הבשרי" וכך קרה שחיית הטרף שבי לא באה הפעם על סיפוקה. הפלפלים הקלויים הביתיים היו טובים מאוד וכך גם הקונפי שום.
קינוח מצויין, קייצי ומרענן של קלפוטי דובדבן ופיסטוק, קרמבל וניל ונקטרינה טרייה (29 ש"ח), סיים את ערב ההוללות. הקלפוטי הוא קינוח צרפתי - מעיין בלילת בצק אפויה חלקית במרקם שבין בצק טארט לפודינג עשיר. בגרסה של "פרידה קאלו", צ'ופר הבצק בפיסטוקים שמוסיפים לו טעם אגוזי עמוק ודובדבנים עזי טעם שמתחבאים בבצק, כשמעליהם הנקטרינות הטריות החמוצות, כך שכל ביס יצר הפתעה והשילוב בין הטעמים המנוגדים והפך את הקינוח הזה למשהו שחייבים לנסות. בביס הראשון הוא מוזר, אחר כך מתחילים להעריך, בדיוק כמו היצירות של פרידה קאלו.

ותצא את המקום כשליבה טוב עליה וראשה סחרחר. והיה כי תקרב לבית הכנסת הגדול שבאלנבי, תרכין ראשה בשנית ותתוודה על אכילת הטרפה. ותתור את רחובות עירה בחיפושים אחר מוצ'אצ'וס ראויים שישמחו את ימיה.
פרידה קאלו, לילינבלום 43 ת"א, טל': 03-5660481