הרחבה ושיפוץ הספרייה ומוזיאון מורגן בניו-יורק, 2006. אדריכל: רנזו פיאנו. שדרת מדיסון 225 בין רחוב 36 ל-37, מנהטן. שטח: 8400 מ"ר, תוספת משופצת 7000 מ"ר. תקציב: 106 מליון דולר.

בנייתו של מגדל הניו יורק טיימס בניו יורק הסתיימה ב-2007, פרויקט הדגל מבית היוצר של סדנת האדריכל רנזו פיאנו. עם מסירת הפרויקט, זכה השנה האדריכל בפרס "מגן הזהב" של איגוד האדריכלים האמריקאי ה-AIA. בצילו של גורד השחקים והרחק מאור הזרקורים, נבנה במקביל פרויקט נוסף של פיאנו בניו יורק: הרחבתו ושיפוצו של קומפלקס ספריית מורגן והמוזיאון. הפרויקט, אנטי אובייקט, מגדיר מחדש את הבנייה בטיפולוגית הבלוק הניו-יורקי ההיסטורי ואת היכולת של הסטרוקטורה המודרנית להתחבר למבנים היסטוריים.
הספרייה ומוזיאון מורגן בשדרת מדיסון הוא ממוסדות התרבות המכובדים ביותר בניו יורק. בלב האוסף, אשר בבעלות איל ההון ג.פ.מורגן, כתבי יד ודפוס מוקדם מימי הביניים ויצירות אמנות מתקופת הרנסאנס. עם הצורך שהלך וגבר לספק מקום גם למבקרים וגם לחוקרים, ביקשה הנהלת הספרייה להרחיב את גלריות התצוגה, שטחי המחקר וההנהלה ולהוסיף שטחי שרות. המתחם המקורי כלל שלושה מבנים נפרדים ללא כל תכנית אב. האתגר התכנוני היה לייצר קשר בין הפרוגראמות השונות והתמצאות ברורה במתחם. מעבר לארגון הפרוגראמה היה על הפתרון האדריכלי לכבד את קנה המידה של סביבתו ולשמר את הרקמה ההיסטורית של מבני הספרייה המקוריים שכל אחד מהם מוגן על ידי חוקי השימור הנוקשים של העיר ניו יורק.
הפתרון של פיאנו כלל שלושה אלמנטים עיקריים: הראשון, יצירת כניסה חדשה משדרת מדיסון המובילה לחצר פנימית המרכזת את הכניסות לשלושת המבנים. השני, 'מילוי' החלל בין המבנים המקוריים בפרוגראמה ויצירת קשר בין תוספות אלו. השלישי, תוספת של כ-7500 מ"ר מתחת לקרקע.
חזיתות ההרחבה משלימות את הקיר ההיקפי של הקמפוס הקיים. בחיפוי מתכת, בצבע המחמיא לאפור החיוור של אבן השיש של המקורית, ממלאים המבנים החדשים את הרווח בין המבנים הקיימים אך אינם נוגעים בהם. בלב הפרויקט נמצאת הכיכר הפנימית. חלל נדיב בגובה שלוש קומות המקורה בגג זכוכית המקבל ומרכז לתוכו את המבקרים ומכוון אותם. בכיכר נפגשים כל האלמנטים של הפרויקט. "הרעיון של חצר מרכזית עלה בראשי כשחשבתי על הדרכים בהן פיאצות תפקדו בתקופת הרנסאנס" אמר רנזו פיאנו
מיקום ה"מילוי" (המבנים החדשים) מאפשר עדיין לחוש בהיררכיה ובקשר המקורי שבין המבנים הקיימים. בכל אחד מהמבנים החדשים פרוגראמה שונה ושימוש שונה באותם החומרים. המבנה הפונה לשדרת מדיסון הוא מבנה הכניסה. בנסיגתו לאחור הוא מייצר רחבת כניסה בין שני המבנים הקיימים. חזית בעלת פנלים גדולים של זכוכית מאפשרת הצצות מהרחוב לכיכר הפנימית. פנים מבנה הכניסה מחופה בעץ מהגוני והוא נפתח לחלל הדרמטי של הפיאצה. בקומות העליונות המחופות בפאנלים גדולים ממתכת ממוקמות גלריות תצוגה וחדר קריאה חדש המואר באור טבעי מגג הזכוכית. המבנה הפונה לרחוב 36 הוא הקטן מבין המבנים החדשים - והוא בנוי כקופסת זכוכית התלויה בין שני המבנים הקיימים ובו מוצגים אובייקטים יקרי ערך (קופסת תכשיטים). המבנה הפונה לרחוב 37 מכיל משרדים וחללי שירות והוא בעל חזיתות מתכת אטומות.
בכדי לייצר אחדות קנה מידה ותחושה כללית של איזון, המבנים החדשים דומים בפרופורציה שלהם לשלושת המבנים המקוריים.מחווה זו חייבה את האדריכל ליצור חלל נוסף מתחת לקרקע. בכדי לספק אודיטוריום, חדרי ישיבות וכספת לשמירת האוספים, יותר מחמישה מטר עומק נחפרו לעומק הסלע. מתחת לכיכר המרכזית ממוקם אודיטוריום לכ-300 איש ובו מתקיימות פעילויות ציבוריות, הרצאות וקונצרטים. פיאנו ממציא מחדש את הקשר שבין החדש לישן. הוא מטפל בדיוק רב במגע ביניהם ומייצר באמצעותו חללים עשירים בהתרחשות. בתנועות עדינות ובקו נקי ומינימאלי הוא משתמש בחכמה במבנה הבלוק הניו-יורקי הטיפוסי ובורא מקום אמיתי שמזכיר בתחושה שלו את החללים בעיר האירופאית הקלאסית.
פיאנו הוסיף שלושה מבנים מודרניים מובהקים מזכוכית ופלדה לבנה, אותם קירה בגג זכוכית אחד ועם זאת הצליח לייצר אחדות ולכבד את הקיים.
ועדת השימור המחמירה של ניו-יורק אישרה את התכנית שלו פה אחד: "התכנית של פיאנו משנה את המוסד אך עדיין מאפשרת לציבור להעריך את המבנים ההיסטוריים באתר כפי שהם. הם לא יהפכו לבלילה עם החדש או יטושטשו על ידי התוספת.הם עדיין נקראים כפי שתוכננו במקור.לכן הפעולה של פיאנו היא פעולת שימור ולכן היא קונטקסטואלית".

התמונות באדיבות משרדו של האדריכל רנזו פיאנו