בתל-אביב אפשר למצוא לעיתים תפאורה עירונית תלת-מימדית מאתגרת לבילוש, ממש כמו בספר הילדים "איפה אפי?". אפי, דמות קטנה, לבוש חולצת פסים אדומה וכובע קטן, מסתתר בכל ציור שבספר כשהסביבה שמסביבו מלאת חיים ויוצרת הסוואה לאיש הקטן שבתוכה. אני זוכר כילד את הקושי בחיפוש אחר אפי, ואת האושר הרב במציאתו.

בגרסה התל אביבית המודרנית, אפי הינו יצירת אומנות אורבאנית קטנה המסתתרת בין עצי שדרות בן ציון, או מציצה מבעד לתריסיה השבורים של מרפסת ברחוב אלנבי. הניסיון לאתר את אפי המחתרתי של העיר אינה משימה פשוטה, ממש כמו אחיו מהספר. בתל אביב פועלים מספר קטן יחסית של אמני רחוב, אך הם הצליחו למשוך תשומת לב ביצירותיהם הייחודיות. הגרפיטי המחאתי הפוליטי התחלף בקריאות תוגה מלנכוליות על אהבות נכזבות. במרכז עבודתו של האמן Know Hope לדוגמא, עומדת דמות ארוכת מימדים, אביר קדוש מנותק קונטקסט מקום וזמן. בחזהו נפער חור בצורת לב, המוגש לחולפים על פניו. אביר זה מפוזר ברחבי העיר, מודבק על ארונות חשמל ועצי פיקוס, מגיש את ליבו רק למי שייתן מבטו אליו. בפינת הרחובות בילינסון ופינסקר, עומדות חורבותיו של קולנוע תל אביב, מבנה נוסטלגי מחופה מוזאיקה בקומפוזיציה של צורות וצבעים, המתאימים למזרקה שבכיכר דיזינגוף. עדיין קבועות בו חלק ממנורות הניאון שהאירו בעבר את שלטי הקלנוע ומספרי האולמות. על החזית הדרמטית הזו בחרו אמני הרחוב להציג לאחרונה מבחר מגוון ביותר של יצירות מופלאות, תוך דיאלוג בין האמנים השונים והצופים האקראיים, כשהקיר הלבן משמש כמצע אחיד לסגנונות השונים. דמויותיו האנטי-גיבוריות של Klone, שאולות מעולם הקומיקס של גיבורי העל. דמויותיו השמנמנות הן כראי לחולפים על פניו. בעבודות בקטנות ובצנועות של ame72, הוא משתמש בדמויות לגו המחופשות לשוטרים או לאנשי עסקים מעונבים, לצד ציור עצום במימדיו של אוניית מעפילים אפורה, המגיחה מהקיר ופורצת אל הרחוב. קוף נחמד המישיר מבט מבעד לחזית הקולנוע נושא בידו נשק, אולי מספר על המאבקים ביבשת השחורה ואולי נאבק למען זכויות בעלי החיים. את המסר תקבע הזקנה עם הסלים בתחנת האוטובוס הקרובה, שאולי בשבילה אין זה יותר מסתם ונדליזם של בחורים צעירים.