משולש הרחובות יבנה, אחד העם ומונטיפיורי עובר בתקופה האחרונה מתיחת פנים. חנויות יוקרה לריהוט ועיצוב יחד עם מסעדות שף, גלריות ומלונות בוטיק עומדים להפוך את האזור לסוהו התל אביבי. האדריכלות של ראשית המאה ה-20 משמשת כתפאורה תקופתית ובינלאומית לעיצוב היוקרתי. חזיתות הטפט אוצרות מאחוריהן את העולם החדש והטרנדי המבקש לפרוץ החוצה. בקצה המתחם, בפינת המשולש, ניצב "פיל לבן" יפהפה, מלון בוטיק אמיתי מימי תל אביב הקטנה. ארמון חלומות בקנה מידה מקומי, שבפינתו עולה מגדל ובראשו כיפת כסף קטנה.

המבנה המקומט מתעקש לשרוד איתן כטריטוריה שעדין לא נכבשה. כל חדרי המלון עזובים ונטושים מלבד דירה אחת, בה מתגוררת זקנה מסתורית יפת פנים, ששיערה לבן, ארוך וחלק. עששית לבנה ומקולפת מאירה את המרפסת העגולה והקטנה של בית המלון בחזית הרחוב. עלייה במדרגות העגולות שלו ממפלס הרחוב והכניסה אליו מבין אכסדרת העמודים המרשימים, חושפת את חדר המדרגות המרכזי והעצום. חדרי המלון המפוזרים מצידי החלל, כבר מזמן אינם מאכלסים את אורחיה הנכבדים של העיר, אך עושרם הרב גלוי לכל. הריצוף הצבעוני ופיתוחי המעקות התכסו בשכבה של גרפיטי צבעוני ופסיכדלי. ציורי הקיר נצבעו בשכבה עבה של סיד לבן מתקלף. מרפסות הבלקוני הקטנות נפלו בחלקן ושברו את החזית הסימטרית של המבנה. אולם הארמון ממשיך לשמור על חזותו האריסטוקרטית והרשמית. מעל כולם, ניצב בודד בגג המלון, חדר עגול וקטן המקורה בכיפת כסף, הדובדבן שעל עוגת הקצפת הלבנה הזו. קשקשי הכיפה מפוזרים על הגג כאילו נשרו כעלי שלכת מצמרת עץ. ארגזי תפוזים שבורים וקלסרים ישנים מטשטשים את יופי והזוהר של החלל הייחודי. מאחורי ארון ישן מציצים אח עתיק וארובה צבעונית. חלונות עגולים צופים לעבר האופק שנחסם במגדל זכוכית. מצפה הכוכבים של ראש המגדל עדיין מקסים אותי, אני מצליח לדמיין את עשירי העיר ישובים פה ושותים מרטיני של ערב או רוקדים לצלילי מוסיקה קלאסית, לוגמים עוד כוס משקה ומביטים אל עבר הים.
בקרוב בוודאי גם המלון הזה יעבור לידיהם של יזמי הנדל"ן ובשם השימור יהפוך למכרה זהב. בכך ישוב המקום לייעודו המקורי ושוב יוכלו רק עשירי העיר לשבת במגדל העגול שבפינת הארמון ולצפות לעבר האופק.