רומן פריזאי

שלבו בין העיצוב האירופאי הנהנתני וגנדרני לבין הפטיסרי – וקיבלתם גן עדן פריזאי. הוא נמצא בלב תל-אביב ושמו: "מזרין". המראה הכללי מרומם רוח והאווירה שהזמן בה עצר מלכת, כאילו מרומן של גוסטב פלובר: קירות לבנים קטנות וצחורות, רצפת עץ עבה, תקרת ענפים, ובתווך גן פורח המחבק רהיטי מתכת לבנים, קלילים וגנדרנים המרופדים בבד פרחוני. בחנות "גבריאל" שבמתחם אפשר לחמוד חפצים בעיצוב דרום אירופאי ורומנטי, כמו כלי בית, בדים ומצעים. חנויות בנוסח זה בארץ, או שהן מוכרות תפאורה רומנטית להמונים, מחומרים זולים שרק נראים אצילים, או שהן מוכרות פריטי יוקרה איכותיים אך יקרים לעתירי ממון ("רוג'ין" השכנה). "גבריאל" נמצאת באמצע, עם מבחר אנין טעם ובמחירים יחסית ברי השגה. מומלץ לשבת בגינה מבושמת ריח הפרחים ואם אתם תוהים לרגע אם אכן הגעתם לגן-עדן, אזי מגיע האוכל היצירתי, עם מנות כמו קווינימן מלוח של ביצה, קונפי שום ותרד ומיני פרנץ' טוסט מלחם, חזרת לבנה, גרבלקס וצלפים וגולת הכותרת: העוגות ממיסות הלב של מזרין. רק בשביל זה היה כדאי לברוח מהארץ לשעה קלה. זה המקום אליו היה מזמין פלובר למפגש מרחיב לב את מאדם בובארי, כדי לתהות על קנקנה. טיפש, אסור לנסות להבין נשים, זהו סוד הקסם.
"מזרין", מונטיפיורי 42, תל-אביב

צוק העתים

אני מודה בהכנעה שאינני ממעריצי האוכל של ניר צוק, לרוב התאכזבתי מרה ממנו, חלק מזה אולי נבע מהפער שבין עיצוב המקומות שלו לאוכל המוגש בהם. אבל תמיד נמשכתי למקומות שלו בגלל יופיים. בעיני צוק הוא בעיקר במאי ומעצב, וגדולתו בכך שאיננו מעצב מקצועי. המקומות שלו מרגשים, מבוימים "מהבטן" בהמון רגישות וטעם, ללא שבלונות ורעיונות ממוחזרים ממגזינים לעיצוב. החריצות וחוש היופי המפעים שלו, הובילו למתחם שבו "קורדליה", "ג'אפה בר" ו"ביסטרו נועה" (עד היום אני מבלבל בין המסעדות נועה לפועה השכנות), אשר בחצר יפואית, עם חבלי כביסה, אסלות בהן צמחיה פורחת, גרוטאות מלאות חן, בריכת דגים וריהוט משוק הפשפשים. כך שזו חדשה משמחת שצוק פתח בצמוד לביסטרו חנות "אאוטלט" לחפצים שבחר בעין חדה ואנינה והביא אחד אחד מרחבי העולם: מסגרת אבן מאיראן עם ברכה מהקוראן (3,500 שקל), כיורי שיש (900 שקל), מראות במסגרת עץ מקושטת בכבדות, חלונות ויטראז' מהודו, פנסי נרות אדומים מטורקיה (60 שקל), ארונות ליינות, שידות ועוד.
"נועה ביסטרו", הצורפים 14, יפו

 

קונים בתיאבון

"פועה". מקום פשוט ומרוט ברוח השוק, עם תפריט פשוט ולא מלהיב ועם חנות צמודה לממכר מיני חפצים מגניבים בעליל שעושים שמח בלב. רבי יוחנן 8, שוק הפשפשים, יפו.
"אומה". חנות מרגשת לאמנות אפריקאית שאפשר לאכול בה ארוחות בוקר מושקעות ולחשוב על הרעבים באפריקה. פנחס בן יאיר 8, שוק הפשפשים, יפו
"מוסקט". אווירה כפרית, ניחוח חציר וקול געיית פרות, במבנה עץ גס אפשר לסעוד וגם לרכוש ברווזי עץ, קולבי ברזל ושמונצעס צרפתי רומנטי. הדקל, מושב אודים
"טורקיז". חלוצת הטרנד המרוקאי בישראל, מתחם רחב ידיים גדוש במיליון פריטים לבית ממרוקו ועד למקסיקו ומסעדה מרוקאית המגישה בין היתר טג'ין מסורתי. מושב בית יצחק
"תמול שלשום". מבנה ירושלמי עתיק ובו חנות ספרים מיתולוגית, שהיא גם מסעדה עם המון שאר רוח ותפריטים המעוצבים בצורת ספרים.
סולומון 5, ירושלים
"סטימצקי". ספרים זה סטימצקי, אבל חלק מחנויות הרשת הענקיות מצוידות בפינות קפה ופינות משחקים לילדים, המעניקות טאצ' אינטימי לסופרמרקט לספרים הזה.
"בית בנמל". מיני קניון אליטיסטי של "קומ-איל-פו", לצפוניות שקוראות "גלריה", מוכר בגדים, אביזרי סקס ופוסטרים פמיניסטיים לנשים, יחד עם סלט ירוק ומשקיף לים. נמל תל אביב