היכן יארח בסעודה דשנה את חבריו הקרובים או את אהובתו, מי שבאמת, אבל באמת רוצה להרשים ולפנק אותם עד השמיים וגם לתקציב שלו השמיים הם הגבול? הרי ארצנו מלאה במסעדות ההולכות ומתרבות כפטריות אחר הגשם וכולן טובות מראה, מעוצבות בתקציבי ענק כדי לרגש ולהפתיע והן כל כך אופנתיות, עד שתור באורך של נתיבי איילון משתרך תמיד בכניסה אליהן. ובכן, התשובה ודאי תפתיע אתכם: שיא הפינוק היום והסטייל היום, הוא דווקא לאכול בבית, אבל – להזמין אליכם שף וירטואוז שלהטט בפני האורחים ויאביסם בגורמה, באופן אישי והכי אינטימי שאפשר. במילים אחרות – אתם לא באים אל השף – אלא השף בא אליכם.

"חשוב להבהיר שלא מדובר בטרנד", מצנן השף טל אופנהיימר את ההתלהבות, "ראשית כי המנהג הזה החל בסוף שנות ה-90 ונעלם רק בגלל האינתיפאדה ועכשיו הוא חוזר, כשהעניינים נרגעו קצת, ושנית כי מדובר בתופעה ששורשיה עמוקים יותר: אין כאן סתם הפגנת עושר, אלא זה חלק מתרבות של אהבת האוכל והאירוח והרצון להיות יצירתיים ולעשות דברים אחרת. זו חוויה שונה לגמרי מבלוי במסעדה, כשהשף בכבודו ובעצמו בא אליך הביתה לבשל במיוחד עבורך". אופנהיימר הוא אחד מקבוצת שפים המחוזרים כיום כדי לבשל בבית. את אהבת הבישול ירש מאביו שהוא שף קונדיטור ותיק. הוא בוגר ה"קורדון בלו" היוקרתי בפאריס, עבד במסעדת הדגל של "אינטר קונטיננטל" בלונדון וב"במול-ים". אחת מהשפיות הכי מבוקשות היא סימה ביטון, הסוגרת כבר 13 שנה בתחום. לסימה ניסיון טלוויזיוני עשיר כשפית הבית של התוכנית "רשת על הבוקר" בהנחיית אלי גולדשמידט ועינב גלילי, מגישת תוכנית הבישול "ללקק את האצבעות" בערוץ 2  ושפית הבית של "אודטה" בערוץ 10. שפית מבוקשת נוספת היא גלי ברמן. כינסנו את שלושתם לדיון מעמיק שבא לחקור ולברר מה ומי עומדים מאחורי הטרנד היוקרתי הזה.

מי הלקוחות שלכם?
טל: להפתעתי או לא, הקהל שמזמין אותי הוא דווקא לא המאיון העליון, אלא בעיקר צעירים בגילאי 30-40 שיודעים להתפנק ולפנק, למשל את בת הזוג. רוב הארוחות הן זוגיות או ל-10-15 אנשים.
סימה: הקהל אצלי הוא בעיקר סלבס ואנשים עם הרבה כסף, שנמנעים מחשיפה ציבורית ומעדיפים את האינטימיות של דלת אמותיהם.
גלי: הקהל שלי הוא בעיקר עשירון עליון, אפילו טד אריסון היה בזמנו לקוח קבוע שלי הרבה שנים, אבל מזמינים אותי גם אנשים שאוהבים את החיים או שחוגגים יום הולדת 60 שנה לאמא. המשותף לכולם הוא שאלה אנשים שאוהבים אוכל. הקהל הזה התרחב בארץ, נחשפנו לאוכל טוב ואיכותי. אני רואה בחנויות "ספייסס" איך אנשים מחפשים אחרי המרכיבים הטובים והמשובחים ביותר שישנם. הישראלים תמיד רוצים שהארוחה תהיה הכי מדהימה או שתהיה להם ממש הצגה, למשל, הפעלה של האורחים, כשכולם מקבלים מרכיבים ומכינים ביחד את המנה העיקרית. בארץ אוכלים מהר מאד את כל המנות והכל מתרחש בבום. באירופה הכל מתוזמן הרבה יותר בנחת והאורחים מקדישים הרבה זמן לשיחות שבין המנות. הישראלים אוהבים את ההמולה של הילדים שלהם ומקדישים גם להם הרבה מחשבה. לעומת אירופה, שם הילדים משתלבים בארוחה של המבוגרים, הישראלים מוכנים לשלם מחיר מלא גם עבור מנות המיוחדות לילדים. הם רוצים לחוש שפע. הישראלים מסוגלים לייצר אירוע ספונטני תוך שבוע, באירופה מתכננים אירוע כזה במשך חמישה חודשים ויורדים לכל פרט ופרט.

מה גרם לכם להתמקד בתחום הזה?
טל: אני אוהב להיות הלידר ולהוביל אירוע, לעבוד בלחץ ולהפגין יצירתיות, להשתולל במטבח. בעוד במסעדה התפריט משתנה רק פעמיים שלוש בשנה, כאן אני יכול לעשות בכל ארוחה וארוחה דברים שונים לגמרי ולבשל לאנשים שאוהבים מגוון רחב מאד ושונה זה מזה של אוכל.
סימה: בחרתי בתחום הזה כי אני אוהבת להיות עצמאית וחופשייה.
גלי: אני אוהבת את התחום בגלל הדינאמיות שלו והאפשרות שלי לשנות ולגוון כל הזמן את הארוחות שאני מכינה. 

איך נראית ארוחה שלכם?
טל: אני דואג לכל האוכל ולחומרי הגלם שלו, השכרת הציוד ברמה הכי גבוהה, אני לא מתפשר על פחות מכלים מפורצלן גרמני, מפיות בד, סכו"מ איכותי, נרות, סידור פרחים. זו בעצם מסעדה שנפתחת אצלך במטבח. אגב, יש לקוחות המזמינים אותי לבשל עבורם בצימרים יוקרתיים בהם הם נופשים. הכי חשוב זה התקשורת שלי עם הלקוחות והאורחים שלהם, ההסבר על האוכל, הטיפים והעצות שאני מלמד אותם, זה סוג של קירבה וחברות. אני מגיע עם צוות מלצרים ועוזב מקום נקי ומבריק.
סימה: ראשית אני יוצרת אווירה ואחר כך מגיע האוכל. סוג האווירה שאני יוצרת מאד אישית ומיוחדת, מסעדה לא יכולה בחיים לתת את מה שאני נותנת. אני אוהבת יופי ומשוגעת על עיצוב ואוכל ועל בגדים, ההתלהבות מהם לא דועכת אף פעם כי אלה תחומים שממציאים עצמם מחדש כל הזמן.
גלי: אני מאפיינת כל לקוח ומה החלומות שלו ותופרת אירוע במיוחד עבורו. צריך להיות מאד רגיש ועדין בכל מרכיבי האירוע, כי המארח בעצם פותח את הבית הפרטי שלו וחושף צד מאד אינטימי. אם רוצים ליצור משהו שונה לאנשים שראו כבר הכל, אז את החוויה של האירוח אצלך בבית לא תמצא באף מסעדה והאורח שלך יתרשם שהשקעת בו מעבר למוסכמות.

מה זה עולה לנו?
טל: ארוחה זוגית תעלה 1,300 שקל ותכלול שלוש מנות, בקבוק יין ומבחר מאפים. בופה ל-10 עד 20 אנשים יעלה 200 שקל לאדם, או 280 שקל לאדם בהגשה עם מלצרים.
סימה: ארוחה לזוג עולה אצלי מינימום 2,000$.
גלי: אני לא מבשלת יותר לזוגות, זה לא משתלם, רק מ-10 אנשים ומעלה. זה יעלה להם 300 שקל לאדם, לא כולל מלצרים ויין.

מה הסיפור ומה המטבח שלכם?
טל: האהבה הכי גדולה שלי – דגים ופירות ים. הדגה שלנו בארץ הכי טובה בעולם, רק המבחר קטן יחסית לשווקים בעולם כי אנחנו לא יודעים לשמור על הטבע. אני מחובר לאדמה, מבשל אוכל הקרוב לאזור שבו אני חי – הרבה שמן זית, עשבי תבלין, ירקות ונותן לחומר הגלם את הכבוד, אני מבשל יצירתי אך פשוט. המטבח שלי מוגדר כים-תיכוני מודרני.
סימה: המטבח שלי פתוח להכל והכל בו מאד מודגש. אני אוהבת אוכל מעודן וקלאסי אבל אני לא מבשלת כך, אצלי האוכל פראי, מתובל וצבעוני.
גלי: אבא שלי בשלן והוא מתחיל את הבוקר עם כוסית מרטיני, ממנו ירשתי את האהבה לאוכל. עבדתי ב"תפוח זהב" של אהרוני ואצל חיים כהן ב"קרן", שם ירון קסטנבאום ניהל את המטבח. בקונדיטוריה התמחיתי אצל "רביבה וסיליה". "קרן" מימנה לי סטאז' במסעדה בבורגון ואחרי שחזרתי עבדתי ב"פודארט". הם פתחו קייטרינג כשר שאני ניהלתי וכך החלטתי לפתוח עסק דומה הפעם משלי. המטבח שלי משלב מטבח ישראלי עם כל אחד אחר - צרפתי, ארגנטינאי, פרסי.

סיפורים מאחורי הקלעים:
טל: לפעמים אני מצטרף לזוגות ששוכרים יאכטה באיי יוון. אנחנו עוצרים ויורדים בכל עיירה באיים, קונים בשוק הקטן עם כל הריחות, הטעמים והצבעים. יש בזה הרבה תשוקה. לפעמים אני מצטרף לזוגות שיוצאים לאתרי סקי בחורף ומבשל להם בבקתות שלהם ארוחות בוקר מושחתות,  או ארוחות ערב ליד האח. כאן רוב הלקוחות הם מהאלפיון העליון. אני זוכר זוג צעיר שבספונטאניות קפץ לאיטליה באביב והם ביקשו ממני שאלווה ואדריך אותם באיזה חבל ארץ שאבחר עבורם. הכנתי להם מסלול של שבוע בשווקים של טוסקנה ופימונטה, בניתי מסלול של יקבים, שווקים ומסעדות, כשאת הלינה עשינו בכל מיני בתים מהמאה הקודמת.
סימה: מישהו מפורסם רצה להציע נישואין בביתו למישהי שחיזר אחריה נואשות והזמין צוות אינטימי שכלל מלצר אחד ואותי. היה כל כך אינטימי שהמלצר אמר לי שלא נעים לעלות אליהם עם המנות והשארנו את הכל אפילו עם הנרות עדיין דולקים ובאנו רק למחרת לאסוף את הדברים. מצד שני אני זוכרת ארוחה מביכה שמישהו טרח להכין לבת זוג שפשוט לא הגיעה והוא ישב ואכל אותה לבד. 
גלי: אני זוכרת ארוחות רומנטיות שהכנתי בישוב הפסטורלי עמיקם בצפון, עם טאבון מתחת לאדמה, מסג'ים והתחברות לטבע. האכלתי את טד אריסון בחברת שרים, שלכל אחד היו צמודים עשרה שומרי ראש. כך שארבעה שרים זה ארבעים אנשים ואני החלטתי להאכיל את כולם, גם את שומרי הראש ולא רק את השרים. הם היו נרגשים והודו לי מאד.